--- סוף עמוד 40 ---
גביית תמלוגים בגין שימוש ברדיו וטלוויזיה בחדרי בית מלון
- ראובן הוא בעל זכות היוצרים ביצירה מוזיקלית או בתקליטור של היצירה. יצירתו משודרת בטלוויזיה (או ברדיו). שמעון מתארח במלון ומאזין ליצירה זאת באמצעות מקלט המותקן בחדרו. האם מדובר בהצגת היצירה (ביצועה בפומבי) שבגינה חייב בעל המלון לקבל מראובן הרשאה ולשלם לו תמלוגים?
טענות הצדדים
- טענות המבקשת
עמדתם של באי כוח המבקשת היא כי השמעת יצירות מוגנות באמצעות קליטת שידורי הרדיו או הטלוויזיה בחדרי האורחים בבתי המלון הנה "הצגה" כמשמעותה בסעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים 1911 (להלן: החוק) והיא מחייבת קבלת הסכמתו של בעל זכות היוצרים, שאם לא כן יהא בכך משום הפרת זכויות יוצרים. על כן, יש לחייב את בתי המלון בתמלוגים בגין מכשירי הטלוויזיה והרדיו המוצבים בחדרי האורחים. תשלום האגרה עבור החזקת המקלטים אינה פוטרת מתשלום תמלוגים, כי האגרה משולמת על עצם החזקת המקלט ולא על הצגת היצירות המשודרות.
טענה זאת שני אדנים לה. ראשית, הצגת שידורי הטלוויזיה או הרדיו באמצעות הפעלת המקלט במקום ציבורי מהווה הצגה המפירה את זכויות היוצר.
שנית, ההשמעה בחדרי בתי המלון הנה פומבית, משום שההשמעה נעשית לתועלת בעל המלון ומניבה לו רווחים; חדרי המלון פתוחים לקהל הרחב, כך שכל אדם יכול לשכור חדר תמורת תשלום, והמתארחים בבתי המלון אינם מהווים קהל "ביתי" או "מעין ביתי", אלא ככלל, זרים זה לזה ומתחלפים בתדירות גבוהה; המבקשת מביאה בסיכומיה אסמכתאות למכביר מהפסיקה בארה"ב, שם נפסק כי הצגת סרטים בתאי צפייה בחנויות ווידאו הנה בבחינת "ביצוע פומבי".
לטענת המבקשת, גם אם האורחים עצמם, לא המלון, הם שמפעילים את המקלטים שבחדריהם ובוחרים במה לצפות, על-ידי עצם הצבת המקלטים בחדרים, בתי המלון מרשים את ההצגה של היצירות המוגנות, מה שמטיל עליהם אחריות להפרה עקיפה של זכויות היוצרים.
טענות המתנגדת 2
128. באות כוחה של המתנגדת 2 טוענות מנגד, כי ביצוע פומבי של היצירות אינו מפר את זכויות היוצרים כלל ועיקר. חיזוק לטענה זו נמצא, לפי הטענה, בכך שבאנגליה, מכורתו של חוק זכות יוצרים, נדרש תיקון מיוחד לחוק כדי להכליל את הביצוע הפומבי של היצירות המוזיקליות בתחום המונופולין הנתון לבעל זכויות היוצרים. בישראל, לעומת זאת, סעיפי החוק הרלוונטיים לא תוקנו והם אינם מתייחסים, לפיכך, לזכות הביצוע הפומבי כלל ועיקר.
בנוסף, טוענות באות כוח המתנגדת 2, שהשהייה בחדרי בית המלון נושאת אופי משפחתי – ביתי, שהרי אנשים השוהים בחדר אחד בבית מלון אינם זרים זה לזה, והם שוהים בו בתנאי פרטיות. לכן אין להשוות את חדרי המלון עם חנויות הווידאו הנגישות לציבור, שנדונו באסמכתאות האמריקניות. השאלה האם בית המלון מפיק תועלת מהשמעת השידורים הכוללים יצירות מוגנות, אינה רלוונטית, לדעת המתנגדת, משום שהשמעת מוזיקה בחדרי האורחים אינה מהווה הצגה בציבור של היצירה המוגנת. תימוכין לטענות אלה מוצאת המתנגדת בפסק הדין האמריקני בעניין Professional Real Estate Inv. ובהחלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 1343/99 קיבוץ סוללים נ' הפדרציה הישראלית לקלטות ותקליטים, דינים-מחוזי, כרך לב(5), 730.