הצגת שידורים בחדרי בתי מלון –ביצוע פומבי או פרטי?
- ליוצריש זכות בלעדית לביצוע היצירה בפומבי, או כלשון החוק (סעיף 2(1) לחוק בנוסחו המקורי):“to perform … the work, or any substantial part of it in public”. ביסוד הביצוע דנו לעיל. נותרה השאלה מה הוא ביצוע "in public" והאם קליטת שידורי הרדיו או הטלוויזיה על-ידי אורחי מלון בחדריהם ההיא בגדר ביצוע (בהנחה שאכן מדובר בביצוע) פומבי. לשאלה זו ניתנות בשיטות משפט שונות תשובות שונות.
הדין בישראל
- שאלה שלפנינו לא נדונה בבית המשפט העליון וקיימת לגביה מחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים. בהערת אגב בפסק הדין בענייןמלון דבורה העיר השופט כב' לובנברג כי "אילו השידורים מושמעים וניתנים רק לאורחי המלון, בחדר פרטי המיועד להם ולהם בלבד, הרי ההצגה שם היא "מעין ביתית" (quasi domestic), ממש כאילו האורח מביט בטלוויזיה בהיותו בחדרו הפרטי בתוך המלון. כי שם בחדרו, הראייה בתכנית הטלוויזיה היא "ביתית" ממש, כאילו האורח נמצא בביתו". אולם, דברים אלה נאמרו אגב אורחא.
בפסק הדין בעניין בלומרס קבע בית המשפט כי שידור רדיו המועבר לאורחי המלון לחדריהם הנו ביצוע פומבי של היצירות המשודרות. באותו מקרה שידורי הרדיו נקלטו במלון והועברו על-ידו לחדרי האורחים. קביעה זו של בית המשפט נשענה על ההנחה כי ביצוע באמצעות מקלט רדיו מתערבת במונופולין של היוצר על-פי החוק והיא נומקה במספר נימוקים. ראשית, בעקבות פסק-דין אנגלי בענייןMessager v. BBC [1928] 1 K.B. 660, סבר בית המשפט כי לעניין הפומביות אין נפקא מינה מה אופי המקום בו שוהים המאזינים, אם זה מקום ציבורי או בית פרטי, כי אם אופי הקהל הוא הקובע. שנית, בעל מלון מפיק תועלת מהעברת שידורי הרדיו לאורחי המלון ואין זה צודק שהוא יפיק רווח כלכלי מפרי רוחם של היוצרים בלי שישלם. שלישית, אורחי המלון אינם מהווים קהל ביתי או מעין ביתי, אין הם שייכים לאותו חוג חברתי, הם זרים זה לזה ביושבם בלובי, הם גם זרים זה לזה ביושבם איש בחדרו. על כן, אין נפקא מינה אם משמיעים את השידור בלובי או מעבירים את השידור לחדרים, אופי הקהל אינו משתנה. כלשון פסק הדין (בעמ' 161):
"במקרה של שידורים בבית מלון, היסוד של פומביות מתחזק ומכריע את הכף מפני שהוא נעשה למספר אנשים זרים ושונים המתחלפים חדשות לבקרים, ואי אפשר להדביק על קבוצה כזאת תווית של התכנסות ביתית. לכן, בין אם יאזינו למנגינות האמורות בחדר הקבלה של בית המלון כולם יחד, ובין אם יפנו איש איש לחדרו, ויאזינו כל אחד בנפרד למנגינות אלה – התוצאה אינה יכולה להשתנות. והטעם לכך הוא, שבכל המקרים האמורים אין הם אלא ציבור וממילא השמעת מנגינות לציבור דינה כדין ביצוע בפומבי".
- ספק אם פסק הדין יכול לסייע לנו בפתרון הבעיה, כי עיקר ההנמקה – אופיו של הקהל במלון כולו – תופסת למצב בו אורחי המלון מאזינים ליצירה אחת שהמלון מעביר להם לחדריהם, כגון קליטה במקום מרכזי והעברה (ברשת פנימית) לרמקולים שבחדרי האורחים. כאשר מדובר בשידור אחד שמועבר על-ידי
--- סוף עמוד 50 ---