"The copyright act speaks of performances at a place opened to the public. It does not require that the public place be actually crowded with people. A telephone booth, a taxi cab, and even a pay toilet are commonly regarded as “opened to the public,” even though they are usually occupied only by one party at a time" (p. 63).
בהתייחס לבתי מלון ובניגוד לפסיקה דלעיל שהתייחסה למעשה, להקרנת סרטי וידיאו בחנויות צפייה, קבע בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז השביעי בפסק הדין בענייןColumbia Pictures v. Professional Real Estate Inv. 866 F. 2d. 278, כי הקרנת סרטי וידאו בחדרי בתי המלון אינה בגדר ביצוע פומבי של היצירות המוגנות.
באותה פרשה בית מלון השכיר קלטות וידאו לאורחיו שצפו בהן בחדריהם באמצעות ציוד ווידאו שסופק על-ידי המלון. בעלי זכויות היוצרים טענו, כי לצורך ההגנה על זכויות היוצרים, החדרים הם בגדר מקום ציבורי, משום שהם פתוחים לקהל מושכרים לכל המעוניין. טענה זאת נדחתה. בית המשפט הבחין בין חנויות וידאו לחדרי המלון, משום שטיב השירותים שנותן המלון שונה מטיב השירותים הניתנים בחנות וידאו, שכן השירותים העיקריים שנותן המלון הם מגורים ושירותי מלון כלליים, בעוד ששירותי וידאו נמצאים בשולי עיסוקו של המלון, בעוד שבחנות וידאו זהו העיסוק המרכזי בחנות. בית המשפט ציין (בעמ' 281):
"La Mancha's operation differs from those in Aveco and Redd Horne because its "nature" is the providing of living accommodations and general hotel services, which may incidentally include the rental of videodiscs to interested guests for viewing in guest rooms.
--- סוף עמוד 55 ---
While the hotel may indeed be "open to the public," a guest's hotel room, once rented, is not. … This conclusion is further supported by common experience. La Mancha guests do not view the videodiscs in hotel meeting rooms used for large gatherings. The movies are viewed exclusively in guest rooms, places where individuals enjoy a substantial degree of privacy, not unlike their own homes".
בפרשה אחרת On Command v. Columbia Pictures 777 F. Supp. 781 (1991) פסק בית המשפט הפדרלי המחוזי (ערכאה ראשונה) של מחוז צפון קליפורניה, בעקבות פסק-דין בעניין Professional Real Estate Inv, כי חדרי המלונות הם מקום פרטי לצורך הגנה על זכויות יוצרים. באותה פרשה המלון השתמש במערכת ממוחשבת להקרנת סרטים אשר פעלה באופן הבא: המלון הקים מאגר קלטות, אשר נמצא במקום מרכזי אחד. האורחים באמצעות שלטים וצגי וידאו שבחדריהם בחרו סרטים מתוך המאגר. מכשיר הווידיאו אף הוא נמצא במקום מרכזי ממנו נותבה התמונה למסכים שנמצאו בחדרי האורחים, כאשר ניתן היה להקרין, בו זמנית, סרט בחדר אחד בלבד. בית המשפט קבע כי, לצורך ההגנה על זכויות היוצרים, חדרי מלון אינם מקומות ציבוריים, אך הואיל והסרטים משודרים (מנותבים ממכשיר הווידיאו שבמקום מרכזי אל המסכים שבחדרים) מדובר בביצוע פומבי על-ידי שידור. זאת משום שלצורך החלופה של שידור בסעיף 101 לפרק 17 ל- U.S.C., היחסים המסחריים הקיימים בין אורחי המלון לבעליו הופכים את האורחים ל-"ציבור":