"Since hotel guest rooms are indisputably not public places for copyright purposes, On Command’s system results in no public performances under public place clause.
…
On Command’s video transmission are also “to the public” for the purposes of the transmit clause. Hotel guests watching a video movie in their room through On Command’s system are not watching it in a “public place” but nonetheless they are members of “the public”.
נראה כי אלמלא השידור (ניתוב ממקום מרכזי לחדרים), בית המשפט לא היה מגיע לתוצאה אליה הגיע.
הדין במדינות אחרות
- באוסטרליה חוק זכויות היוצרים(Copyright Act 1968) קובע במפורש כי ביצוע יצירות מוגנות במקום בו אדם מתגורר או ישן אינו בבחינת ביצוע פומבי. סעיף 46 לחוק זכויות יוצרים האוסטרלי קובע:
--- סוף עמוד 56 ---
"Where a literary, dramatic or musical work, or an adaptation of such a work, is performed in public, by the operation of reception equipment or by the use of a record, at premises where persons reside or sleep, as part of the amenities provided exclusively for residents or inmates of the premises or for those residents or inmates and their guests, the performance does not constitute an infringement of the copyright in the work".
וסעיף 106 מוסיף:
"(1) Where a sound recording is caused to be heard in public:
(a) at premises where persons reside or sleep, as part of the amenities provided exclusively for residents or inmates of the premises or for those residents or inmates and their guests; or
(b) as part of the activities of, or for the benefit of, a club, society or other organization that is not established or conducted for profit and the principal objects of which are charitable or are otherwise concerned with the advancement of religion, education or social welfare; the act of causing the recording to be so heard does not constitute an infringement of the copyright in the recording".
נראה אפוא כי ביצוע יצירות מוגנות בחדרי בתי המלון, בהם האורחים דרים וישנים, וכאשר הביצוע מוגבל לאותם אורחים בלבד, אינו מהווה, על-פי הדין האוסטרלי, ביצוע פומבי. Copinger (בעמ' 462 למהדורה 14) מזכיר פסק דין מוולס הדרומית החדשה, לפיו ביצוע סרטי וידאו בפני אורחי מלון בחדריהם הוכר כביצוע פומבי. על-פי Copinger, בית המשפט שם הגיע למסקנה שהגיע על יסוד הטענה כי אורחי המלון לא צפו בסרטים בכושרם הפרטי, אלא בכושרם כאורחי מלון במסגרת יחסים מסחריים עם המלון. נראה שאילו היה מדובר ביצירות מוזיקליות, הזוכות לפטור על-פי סעיף 46 לחוק האוסטרלי, התוצאה הייתה שונה.
- ד"ר פרזנטי מביאה בספרה (מהדורה שנייה, עמ' 782-783) דוגמאות שונות ממדינות אירופיות בהן ערכאות שונות התייחסו בצורה שונה לביצוע יצירות מוגנות באמצעות שידורי טלוויזיה ורדיו בבתי המלון. יקשה עלינו להתייחס לדוגמאות האלה, משום שראינו אזכוריהם בלא נימוקים ולא יכולנו להתחקות אחר טעמי הדין. מצאנו גם אזכור של פסק דין של בית המשפט העליון האוסטרי, אשר קבע כי קליטת שידורי לוויין בחדרי האורחים של בתי המלון אינו בבחינת ביצוע פומבי של החומר המשודר (פסק הדין של בית המשפט העליון האוסטרי מיום 16 ביוני 1998,4 Ob 146\98v). גם את ההחלטה הזאת לא הצלחנו להשיג במקורה, לכן נזכירה, אך אלא כראיה לכך שבשאלה זו, האם קליטת השידורים בחדרי בתי המלון הנה בבחינת ביצוע פומבי, אין דעה אחידה.
טעמי הדין