סעיף 7
--- סוף עמוד 64 ---
פקודת זכות יוצרים ממשיכה וקובעת בסעיף 7 לפקודה:
"(1) יצירה שפורסמה בכמה ארצות תוך שלושים יום מיום שפורסמה לראשונה - יראוה כאילו פורסמה בכולן כאחת.
(2) יצירה שפורסמה בישראל ובארצות אחרות כאחת - יראוה כאילו פורסמה לראשונה בישראל; אולם לא יראו יצירה כאמור כאילו פורסמה בישראל אם היה הפרסום בישראל למראית עין בלבד".
מדינת ישראל חתמה ואשררה מספר אמנות בתחום ההגנה על קניין רוחני. מכוח סעיף 6 לפקודה אף הותקנו צווים שונים המקנים תוקף להוראות אותן אמנות בדין הישראלי. באמנות וצווים אלה ובהגנה המוקנית מכוחן, אם בכלל, ליצירות זרות נדון בהמשך.
מסגרת הדיון
- לאור טענות הצדדים נדון, ראשית, בשאלה האםסעיף 7 לפקודת זכויות יוצרים (להלן הפקודה) מקנה ליצירות זרות הגנה עצמאית ונפרדת מההגנה המוקנית להן על-פי סעיף 6 לפקודה. באם נגיע למסקנה כי מדובר בהגנות נפרדות, נפצל את הדיון לשני מסלולים. במסלול האחד נבחן את ההגנה הקבועה בסעיף 7 לפקודה, ובעיקר את הסוגיה בה נחלקו הצדדים לפנינו, שעניינה בשאלה מהו הפרסום מקביל על-פי סעיף זה. במסלול השני נבדוק האם האמנות שישראל חתמה ואשררה והצווים שהוצאו מכוחם מגינים על רשומות הקול הזרות מפני השמעה פומבית.
סעיפים 6 ו-7 לפקודת זכויות יוצרים – האם מדובר בהגנות נפרדות?
- המתנגדת טוענת כי יצירות זרות זוכות להגנה על-פי האמנות הבין לאומית שישראל חתמה וקלטה למשפטה לפיסעיף 6 לפקודה, ואילו סעיף 7 אינו מקנה הגנה נפרדת, אלא אך מבהיר מהו פרסום ראשון לענייןסעיף 6. אחרת, לטענת המתנגדת, ייווצר מצב של חוסר הדדיות, כאשר ישראל תימצא מגינה על יצירות זרות שפורסמו בה שלושים יום מיום פרסומן הראשון בארץ המוצא, בעוד שמדינת המקור אינה חיבת להגן על יצירות ישראליות.
- נראה שטענה זו נתמכת, גם אם לא באופן מפורש, בחוות הדעת שהוגשה על-ידי הפרקליטות, בה נאמר כי "ההנחה שלנו בחוות הדעת, המעוגנת גם בלשון החוק, היא כי הגנת החוק הישראלי הניתנת ליוצרים (או למפיקי תקליטים) זרים רק ככל שהדבר נקבע באמנה בין-לאומית שאומצה בחקיקה ישראלית, ולא יותר מכפי שהדבר מתחייב מן האמנות. דהיינו: יצירות "זרות" שאינן מוגנות לפי אמנה בין-לאומית המחייבת את ישראל, ושאומצה בחקיקת משנה לפיסעיף 6 לפקודה, אינן מוגנות בישראל".
- טענה זאת, למרות חריפותה, אין לקבל.
לפי פשוטה של לשון הפקודה, סעיף 7 מטפל במטריה שונה מזו שבה מטפל סעיף 6. סעיף 7 מקנה הגנה ליצירות שפורסמו במקביל בכמה ארצות, כולל ישראל. הפרסום הבו-זמני מקנה אפשרות להגן על היצירה בישראל כאילו פורסמה בה לראשונה. כלומר זכות היוצרים בגין יצירה כזאת זוכה להגנה על-פי סעיף 1(1)(א)