"יצירה שפורסמה ומחברה הוא נתין או אזרח של אחת הארצות החברות באמנה, וכן יצירה שפורסמה לראשונה באחת הארצות החברות באמנה, תהיה מוגנת בישראל כאילו פורסמה לראשונה בישראל".
ארצות הברית
- ארצות הברית סירבה משך תקופה ארוכה להצטרף לאמנת ברן ולכן כרתה עם מדינות שונות הסכמים נפרדים להגנה על זכויות היוצרים. גם עם ישראל נכרתה אמנה כזאת בדרך של חילופי אגרות. ב-4 במאי 1950 הפקיד שגריר שישראל בוושינגטון איגרת למזכיר המדינה ובה נאמר בין השאר:
"With a view to clarifying the benefits in Israel of authors and proprietors in the United States of America since May 15, 1948, my Government has instructed me to state its assurances that under the provisions of the Israeli law all literary and artistic works published in the United States are accorded the same treatment as works published in Israel, including mechanical reproductions of musical compositions, and that citizens of the United States are entitled to obtain copyright for their works in
--- סוף עמוד 74 ---
Israel on substantially the same basis as the citizens of Israel, including rights similar to those provided by section 1(e) of the aforesaid title 17".
- על-פי אמנה זו חייבת ישראל לנהוג "בכל היצירות שנתפרסמו בארצות הברית אותו מנהג שנוהגים ביצירות שנתפרסמו בישראל, לרבות השמעתן המיכנית(mechanical reproductions) של יצירות מוזיקליות, ואזרחי ארצות הברית זכאים לקבל זכות יוצרים על יצירותיהם בישראל על בסיס דומה בעיקרו לזה הנוהג לגבי אזרחי ישראל, לרבות זכויות הדומות לאלה שנקבעו בסעיף 1(e) לשער 17 ל - USC האמריקאי. באמנה זו, שלא כבאמנת ברן, קיימת התייחסות מפורשת לרשומות קול.
בעקבות חילופי האגרות הותקן צו זכויות יוצרים (ארצות הברית), תשי"ג-1953. בסעיף 1 לצו זה נקבע:
"יצירה שפורסמה לראשונה בארצות-הברית של אמריקה תהא מוגנת בישראל כאילו פורסמה לראשונה בישראל".
- ב"כ המתנגדת טוענות כי הגנה על רשומות הקול האמריקניות מפני השמעה פומבית יוצרת אי-סימטרייה בין ההגנה שמעניקה כל אחת משתי המדינות מדינה ליצירות שמקורן במדינה האחרת. כך, רשומת קול אמריקאית תוגן בישראל מפני השמעה פומבית ואילו רשומת קול ישראלית לא תוגן מפני השמעה פומבית בארה"ב, אלא אך כנגד השמעה באמצעות שידור דיגיטלי (כהוראת סעיף 106(6) לפרק 17 ל-U.S.C.).
- אין לקבל טענה זו. טיפול שווה כלשון האמנה פירושו, כי יצירה זרה מטופלת כישראל כיצירה מקומית ויצירה ישראלית מטופלת בארה"ב כאילו הייתה יצירה אמריקנית. ההדדיות היא בכך שכל צד מעניק ליצירות של הצד השני את אותה ההגנה שהוא מוכן להעניק ליצירותיו הוא.
- באות כוח המתנגדת טוענות, שלצו זכות יוצרים(ארה"ב) נפקות אך ורק לגבי יצירות שנוצרו או פורסמו לפני הצטרפותה של ארה"ב לאמנת ברן במרץ 1989 ולאמנה העולמית בספטמבר 1955 (ראה: בספרה של ד"ר פריזנטי לעיל, כרך א', עמ' 152).
- לדעתנו, אין לקבל טענה זו. אמנם, הצו במקורו הוצא משום שארה"ב טרם הצטרפה אותה עת לאמנת ברן. אולם הצו וכמוהו האמנה לא בוטלו בעקבות הצטרפותה של ארה"ב לאמנת ברן או לאמנה העולמית. אמנת ברן אף שומרת באופן מפורש על זכויות יוצרים רחבות יותר שנקבעו בהסכמים בין מדינות (סעיף 20). הוראה דומה מצויה גם באמנה העולמית (סעיף 19) (ראה:ת"א 1376/91 The Roy Export Company Establishment ואח' נ' מפעל הפיס ואח', דינים מחוז' לב(1) 544, סעיף 6.2 לפסק הדין).
- לפיכך, אנו סבורים שרשומות קול שמקורן בארצות הברית מוגנות מפני השמעה פומבית בישראל.