יוער, בהקשר זה, כי הגם שהתובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול, טען בחקירתו הנגדית, כי הסוכנת שמפעילה כיום את סוכנות הדואר שלו, לה הוא מסייע לעיתים, הבהירה לו כי הדבר איננו משתלם, הוא לא מצא לנכון להביאה לעדות והדבר מדבר בעד עצמו. הדברים עולים גם מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 153 ש' 31 עד עמ' 154 ש' 66):
"בדקת עם סוכני דואר אחרים כמו אליוביץ, מה השכר החדש.
ת. אליוביץ אף פעם לא מספר מה השכר שלו.
ש. גם הרבה מה- 170 הסוכנים שהחלו את המאבק כ-140 חתמו על חוזה חדש, לא ניסית לברר איך הולך להם.
ת. בוודאי, אני ראיתי אפילו תלושי משכורת, אפילו בגבעת שמואל, אנחנו היינו חברים טובים והראה לי את המשכורת שלו, ויש לו שתי עובדות, הוא הרוויח 12,000 ₪, הוא לא הרוויח הרבה ואחר זמן מה סגרת את הסוכנות שלו. אליוביץ הוא לא סגר עד כמה שידוע לי אני לא יודעת לגבי היום. אני לא בקשר איתו."
יש להדגיש, כי הרשות עצמה הייתה ערה לכך כי בלי שינוי תמהיל המוצרים והשירותים הניתנים בסוכנויות, כמו גם בדואר עצמו, תהיה ירידה בהכנסות, שכן השינויים בשוק הדואר חייבו שינוי התמהיל, אולם, לוח התמורה החדש התבסס על שינוי התמהיל הנדרש.
מכל מקום, וכפי שכבר ציינתי, הגם שאין חולק כי הרשות אכן חפצה בשינוי לוח התמורה, כך שיתאים לרוח התקופה ובעיקר לתחרות שעמדה לפתחה לנוכח הרפורמה בשוק הדואר, הרי שהרשות לא כפתה על הסוכנים את לוח התמורה החדש ובמשך שלוש שנים היא ניהלה משא ומתן עם הסוכנים, בניסיון להגיע להבנות באשר להסכם החדש ולוח התמורה החדש, כאשר בכל אותה תקופה הצדדים המשיכו לפעול בהתאם ללוח התמורה הקיים. כאמור, הלך דברים זה איננו
--- סוף עמוד 99 ---
מתיישב עם טענת התובעים שלפיה כל מבוקשה של הנתבעת היה לצמצם את מספר הסוכנויות, להחתים את התובעים על ההסכמים החדשים ולהחליש את כוחם המאורגן של הסוכנים.
ב. קריאת הארגון להחרפת העיצומים בחודש ינואר 2005 ותגובת רשות הדואר
אין חולק, כי בשלהי חודש ינואר, שב הארגון וקרא לכלל הסוכנים להימנע ממתן שירותי דואר מסוימים בסוכנויות הדואר, וכן להימנע מהשתתפות בהדרכות שאותן מארגנת רשות הדואר. הארגון הנחה את הסוכנים לתלות בסוכנויות הודעה על כך לקהל הלקוחות, בזו הלשון (העתק ההודעה הינו חלק מנספח 15 לתצהירו של מר בר-מג):
"הודעה לקהל לקוחותינו!
בסוכנות דואר זו לא ניתן לבצע את הפעולות המפורטות מטה: