ש. אז הבנת מהמכתב הזה של רשות הדואר שהיא מתרה באלה שלא קיבלו את המכתב שאם הם ימשיכו שלא לפתוח את הסוכנויות תופסק איתם ההתקשרות.
ת. לא הבנתי את זה, כי ביום 28.2 חלק מהאנשים קיבלו הודעות סגירה בכתב ולחלק מהם הפסיקו את תקשורת המחשבים, שהמשמעות של זה היא סגירת הסוכנות.
--- סוף עמוד 113 ---
ש. לכל אותם סוכנים שגם סגרו באופן חלקי ביום 26 ו-27 את הסוכנות באופן חלקי, ויום אחד לפני המועד שבו לפני הנחיות הארגון היו אמורים לסגור לגמרי את הסוכנות. אתה רואה את המכתב הזה ורואה שכבר חלק מהסוכנים מקבלים מכתבי ביטול אתה חושב שזה נכון להזהיר את אלה שעוד לא קיבלו מכתבי ביטול להגיע ביום 1.3 לסוכנות ולפתוח אותה.
ת. אין לי אמצעי שאני יכול להודיע להם. לא חשבתי להגיד להם לסוכנים לפתוח את הסוכנויות, כי חשבתי שאנחנו ביחד כולנו צריכים לבצע את הוראות הארגון על מנת להגן על הארגון כולו ולכן חשבתי שצריך להשאיר את הכנס ביום 1.3.06 ושכולם יגיעו אליו.
ש. הרגשת אחריות על האנשים שבעקבות העצות שלכם עלולים לאבד את מטה לחמם.
ת. בקשתי לעשות אסיפה כללית. הרגשתי אחריות כלפי אלה שנסגרו, וחשבתי שכולם צריכים להתאחד כאחד ולסייע בתהליך שהתחלנו בו."
מובן, כי אין כל מקום לקבל את הטענה, כי לא עמדו בידי יו"ר הארגון האמצעים להתריע בפני הסוכנים על תוכן המכתב האמור, שעה שמהראיות עולה, כי כל הנחיות הארגון הנוגעות למאבק הגיעו אל הסוכנים באופן מידי ויעיל למדי, וכי הקשר בין הסוכנים לבין הארגון באותה תקופה היה ישיר ושוטף (ראו, לעניין זה, את חקירתו הנגדית של התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 105 ש' 9-10; חקירתו הנגדית של התובע מס' 25, מר משה נבו, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 111 ש' 14-15; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 4, אנג'לה אברמוב, שם, עמ' 117 ש' 9-10; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, שם, עמ' 118 ש' 16; חקירתו הנגדית של מר יהודה גור אריה (מטעם התובעת 12, הגב' עמליה גור אריה), פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 127 ש' 20-29; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 150 ש' 30, עמ' 151 ש' 8; ; חקירתו הנגדית של התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג, שם, עמ' 145 ש' 20-22; חקירתו הנגדית של מר גל סטבסקי, מנהל התובעת מס' 29, שחף ניהול (א.ח.ג.ס) בע"מ, שם, עמ' 159 ש' 15).
מכל מקום, מדברים אלה של יו"ר הארגון, מר בני כהן, עולה, כי האחרון הבין היטב מה היו עלולות להיות ההשלכות של המשך הנקיטה בעיצומים, הוא היה איתן בדעתו כי אין להפסיק את העיצומים, וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי מועד הפיכתה של הרשות לחברה ממשלתית היה צפוי למחרת היום, הוא יום ה- 1.3.06, וכפי שאישר בהמשך חקירתו הנגדית (שם, בעמ' 27 ש' 1-5):