"תסכים איתי לדבר אחד לאור מכתבי ההתראה האלה שנשלחו ואתה אומר שראית אותם הייתה לך כמו לכל סוכן אחר האפשרות להימנע ממה שאתה קורה להחריף את העיצומים ולהימנע מסגירת סוכנויות.
ת. הייתה האפשרות להיענות אבל הארגון החליט כי התהליכים שהחלו בהם צריכים להמשיך איתם כי אנחנו נמצאים לקראת הפיכת הרשות לחברה ואנו לא יודעים מה יהיה אתנו."
דברים ברוח דומה עולים גם מחקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, סגן יו"ר הארגון דאז, (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 31 עד עמ' 64 ש' 16):
"ש. ביום 27.2.06 לפני שסגרת לגמרי הסוכנות ביום 28.2 – ידעת שרשות הדואר כבר ביטלה חוזה לפחות לשני סוכנים.
ת. באותו רגע לא, יותר מאוחר בשעות אחר הצהריים קיבלנו טלפונים שנסגרו סוכנויות.
--- סוף עמוד 114 ---
ש. במועד הזה לפני שאתה סגרת באופן אישי והלכת לכנס ביום 1.3 הבנת שרשות הדואר יותר רצינית בהתראות שלה.
ת. לדעתי רשות הדואר הכינה את האמבוש מהתחלה, הכל היה מראש. היא סגרה את הסוכנויות כי ידעה שאנחנו לאות סולידריות נסגור את הסוכנויות שלנו. בדיעבד אני יודע שרשות הדואר עשתה אמבוש.
ש. אני שואל אותך בזמן אמת שאתה יודע שרשות הדואר רצינית בכוונותיה וסוגרת סוכנויות בגלל העיצומים אתה לא חושב שיהיה נכון לעצור לרגע לעשות חושבים ולהתייעץ עם עורך דין.
ת. אני לא פועל לבדי, יש ארגון ויש ועד שיושב והרוב קובע. לא רלבנטי אם היו שהתנגדו. אני לא זוכר אם היו התנגדויות או לא, באותו רגע סגרו שניים מהחברים שלנו והרגשנו צורך להגן עליהם כמו שהגנו על יהודית בשנת 2005.
ש. לא חשבת ללכת לעורך דין על מנת להתייעץ עם עורך דין ולשאול זה חוקי או לא חוקי, מה הסיכונים שלי.
ת. באותו רגע אני חושב האמוציות שאתה יוצא מבג"צ ושאומר לנו לנהל מו"מ וכמה שעות אחר כך סוגרים סוכנויות, באותו רגע לא חשבנו על ייעוץ ורצינו להגן על החברים שלנו ועל מקור פרנסתם."
מדברים אלה עולה, כי הגם שהארגון והסוכנים הבינו היטב מה עלולות להיות ההשלכות של המשך הנקיטה בעיצומים, הם סברו כי על כל הסוכנים לפעול כגוף אחד ולהמשיך בעיצומים, וזאת מתוך הנחה, שבדיעבד התבררה כמוטעית, שלפיה חברת הדואר תיכנע לתכתיבי הארגון, שכן לא יהיה בכוחה להתמודד עם ההשלכות של סגירת מחצית מבין סוכנויות הדואר הקיימות, בעיקר ביום הפיכת הרשות לחברה.
מטעמים מובנים, התובעים טוענים בסיכומיהם, כי הנתבעת לא הוכיחה כי כל אותם מכתבי ההתראה שהציגה בגדרי ההליך אכן הגיעו ליעדם. לעניין זה, מפנים התובעים לחקירותיהם הנגדיות של מקצת התובעים. כך, למשל, ביחס למכתב הרשות מיום 29.1.06 (נספח 16 לתצהירו של מר בר-מג), מפנים התובעים לחקירותיהם הנגדיות של מר אנדרס רוטנברג, בעלה של התובעת מס' 39 ומר יונתן לוי, התובע מס' 21, שמהן עולה, כביכול, כי תובעים אלו לא קיבלו את המכתב האמור (ראו פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 58 ש' 7-9; עמ' 62 ש' 24-29). ואולם, כאמור, יו"ר הארגון, מר בני כהן, אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא אכן היה ער למכתבים אלו בזמן אמת, ולא זאת אף זאת, כי הייתה בידיו האפשרות להיעתר להם, ובכך להימנע מסגירת סוכנויות. מכל מקום, וכפי שכבר ציינתי, כל המכתבים כולם עמדו בבסיס ההליכים הקודמים שניהלו הצדדים, כאשר לא הועלתה כל טענה מצד התובעים, בזמן אמת, כי איזה מבין המכתבים לא התקבל בידיהם. לאור זאת, התובעים מושתקים מלטעון בגדרי הליך זה, כי לא קיבלו איזה מבין המכתבים האמורים.