כך גם עולה מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 168 ש' 2-8):
--- סוף עמוד 121 ---
"ש. קיבלת איזה שהוא מכתב בחודשיים, יש לך חוזה ואת עובדת על פי חוזה, בחוזה הזה אף אחד לא נגע בך, הציעו חוזה חדש נוהל מו"מ, יכולת להמשיך בחוזה הישן.
ת. באו אלי סוכנים אני לא זוכרת אם זה היה לפני הצ ואו אחרי, ואמרו להם לחתום או שאנו סוגרים אותך.
ש. אני אומר לך שאת יודעת ואף אחד לא העיד כאן והעידו 40 סוכנים שלפני שנקטתם בצעדים לא עשו זאת.
ת. אלי לא באו."
ואכן, בפועל לא רק שהרשות לא הודיעה לסוכנים, כי ההסכמים יבוטלו ככל שלא תושג הבנה בין הצדדים עד ליום 1.3.06, אלא שבמהלך חודשים ינואר ופברואר 2006 שלחה הרשות לסוכנים לא פחות מארבעה מכתבי התראה, שבכולם שבה הרשות והתריעה בפני הסוכנים לבל ינקטו בעיצומים, בין באופן חלקי ובין באופן מלא, באשר נקיטה בעיצומים כאמור מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המאפשרת לרשות לבטל את ההסכמים באופן מידי. ואכן, נקל לשער על שום ביקשה הרשות להבטיח, כי ביום הפיכתה לחברה יינתנו השירותים כסדרם, ודומה כי התרחיש שממנו חרדה יותר מכל, הוא זה שהתממש בסופו של דבר. למעשה, אם היה מועד שבו אותו "איום" כביכול, שריחף מעל ראשם של הסוכנים, כך לגרסתם, היה הרחוק ביותר מלהתממש, היה זה יום הפיכתה של הרשות לחברה ממשלתית, שהרי היה זה המועד הרגיש ביותר בתולדותיה.
דברים אלה עולים בבירור גם מחקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, סגן יו"ר הארגון דאז (פרוטוקול מיום 31.10.05, עמ' 67 ש' 5-26):
"ש. למה ביום 22.2.06 מפנה לנספח 16 – לתצהירו של בר מג, למה אתם מחליטים להחריף את המאבק. איזה אירוע דרמטי יום יומיים, שבוע לפני שגרם לכם כארגון להחריף את הצעדים בצורה כזו.
ת. במסגרת הזו שבה פעלנו רשות הדואר עמדה להיות חב' דואר ישראל ביום 1.3.06 עניין של שבוע ימים, ניסינו בכל המסגרות לדבר שיסגור את העניין אתנו..
לשאלת ביהמ"ש: אמרת שהטריגר היה שהרשות עמדה להפוך לחברה.
ת. כן, וטרם הגיעה אתנו להסכם.
ש. האם ידעתם שחברה שתקום תהא מחויבת להסכמים קודמים אם לא יגיעו אתכם להסכם חדש.
ת. לא ידענו.
ש. זה נראה לי מוזר, אתם טוענים שהפחד שלכם היה מהתאריך של הפיכת הרשות לחברה, אין פה שום דבר לוט בערפל, כל משפטן [יודע] כל עוד הרשות חתומה על חוזה היא צריכה לעבוד עם החוזה. אז למה 1.3 פתאום נהיה בעייתי.