"ש. ביום 1.3.06 השתתפת בכנס.
ת. כן.
ש. מה קרה אחרי הכנס.
ת. קיבלנו הוראה לא לחזור לעבודה."
ובהמשך (שם, עמ' 98 ש' 5-8):
"ש. ביום 2.3 לא פתחת את הסוכנות.
ת. לא פתחתי כי קיבלתי הוראה מהארגון לא לפתוח.
גם ביום 3.3 לא פתחת.
ת. נכון."
כך גם העידה התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר (פרוטוקול מיום 4.11.06, עמ' 117 ש' 28 עד עמ' 118 ש' 1):
"ש. ביום 1.3.06 היית בכנס של הארגון.
ת. כן.
ש. את זוכרת איזה החלטות התקבלו בכנס.
ת. לא זוכרת אילו החלטות רק שאנחנו ממשיכים במאבק.
ש. לכן לא פתחת את הסוכנות ביום חמישי ושישי וראשון אחרי הכנס.
ת. נכון לא פתחתי את הסוכנות מיום 28.2 והיינו ביום ראשון בהפגנה בירושלים."
והתובעת מס' 23, הגב' אורנה מגנזי (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 115 ש' 9-12):
"ש. את זוכרת אילו החלטות התקבלו בכנס.
ת. שנמשיך במאבק עד שיקשיבו לנו.
ש. לכן מבחינתך הסוכנות הייתה סגורה ביום חמישי, שישי, ויום ראשון אחרי זה.
ת. ביום 28.2 בבוקר פתחתי והודיעו מהארגון לסגור ומיום 1.3 סגרתי."
וכך גם העידה התובעת מס' 24, הגב' ברוריה מורנו (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 141 ש' 16-22):
--- סוף עמוד 126 ---
"ש. את זוכרת מה היה בכנס, איזה החלטות התקבלו.
ת. בגדול החלטנו שנשאר מאוחדים וכוחנו באיחוד, בעצם להמשיך במאבק. החוזה שהוצע לא היה טוב.
ש. להמשיך במאבק זה אומר להשאיר את הסוכנויות סגורות.
ת. לא בהכרח מה שיחליט הארגון אנחנו נעשה.
ש. מה החליט הארגון.
ת. באותו יום היינו אמורים להמשיך את העיצומים. זו הייתה שביתה סגירה מלאה."
והתובע מס' 27, מר סולומון משה (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 156 ש' 30-31):
".. אני זוכר שנפלו החלטות שם, שממשיכים במאבק לא פותחים את הסוכנויות עד שמנהלים מו"מ עם רשות הדואר. ההחלטות היו של כל סוכני הדואר, לא אחד החליט אלא כולם."
וכך גם העיד התובע מס' 5, מר גיל אייזן (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 120 ש' 11-14):
"ש. בכנס השתתפת ביום 1.3.06.
ת. כן.
ש. איזה החלטות התקבלו בכנס.
ת. ממשיכים במאבק."
(ראו גם את חקירתה הנגדית של התובעת מס' 9 הגב' שושנה בראון, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 91 ש' 11-18; חקירתו הנגדית של מר יהודה גור אריה, בעלה של התובעת מס' 12, הגב' עמליה גור אריה, פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 127 ש' 15-19).
ד. הטענה כי התובעים פעלו על פי עצת הארגון
בהליך זה הועלתה הטענה, כי התובעים לא הפעילו שיקול דעת עצמאי עת נקטו בעיצומים, וכי הם פעלו בהתאם להוראות הארגון ועל כן אין לראות בהם כמי שהפרו את הוראות ההסכמים שנחתמו עמם. טענה זו אינה מתיישבת עם המסכת העובדתית שנפרשה לפני; ראינו לעיל, כי ההחלטה שהתקבלה בכנס שהתקיים ביום 1.3.06, לסגור את הסוכנויות ללא הגבלת זמן, התקבלה תוך שהסוכנים מודעים להשלכות שעלולות להיות להחלטה כאמור, ובכלל זאת ביטול הסכמי ההתקשרות עמם. מהראיות עולה, כי הסוכנים, כולם, ובכלל זה קבוצת הסוכנים שעליה נמנים התובעים, היו שותפים מלאים להחלטה שהתקבלה בכנס שנערך ביום 1.3.06, וכפי שאישר התובע מס' 21, מר יונתן לוי, ממובילי המאבק (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 65 ש' 17-18): ".. כולם אמרו שהם נחושים והם נכונים ללכת עד הסוף."