דוגמא נוספת ניתן למצוא בדברי כב' השופט (כתארו אז) א' ברק בע"א 2643/97 גנז' נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז (2) 385, 400-401 (2003):
"תום-הלב מניח כי בעל הזכות דואג להבטיח את זכותו. עם זאת, תום-הלב מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם
--- סוף עמוד 160 ---
מהאינטרס החברתי.... עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך; אדם לאדם –אדם."
מהאמור לעיל עולה, כי הכל מכירים בכך כי קביעת עקרונות מחוקי היסוד, כמו גם עקרונות של תום לב, צדק חוזי ושיתוף פעולה, מצמצמים את החופש החוזי המלא. עם זאת, ניכרת מגמה לפיה רק הכללה של עקרונות אלו בדיני החוזים תביא לחברה עסקית הוגנת יותר ותאפשר להמשיך לקיים את דיני החוזים. כמובן שהמחלוקות הן בשאלת מידת ההתערבות בחופש החוזים מכוח אותם עקרונות יסוד של צדק חוזי ותום לב.
חלק מהוויכוח שנסב על עקרונות חופש החוזים, מזה, והמגבלות עליו בשם הצדק החוזי ותום הלב, מזה, נסב על האזונים בין עקרונות אלו, כמו גם על היתרונות והחסרונות שבכל משטר (לרבות בהקשר של פרשנות חוזה). עמדה על כך פרופ' גבריאלה שלו, במאמרה "השפעת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו על דיני חוזים", קרית המשפט א' 41, 50 (תשס"א-20011):
"ניתן לומר כי המחלוקת העיונית בין בעלי השקפת השופט ברק ובין בעלי ההשקפה המנוגדת, נעוצה בנקודת המוצא העקרונית, כאשר נקודת מוצא זו משפיעה ואוצלת גם על מיקומה של נקודת האיזון בין העקרונות המתנגשים. כלומר, מי שיוצא, כמוני, מנקודת המוצא שלפיה עקרון חופש החוזים הוא העקרון החשוב ביותר בדיני החוזים בישראל ימצא את נקודת האיזון בין העקרונות והערכים המתנגשים בסוגיה מסויימת קרוב יותר את הקוטב של חופש החוזים ורחוק במידת האפשר ממושגי השסתום, החייבים לדעתי להיוותר מחוץ למרכז הפעילות המסחרית, כמושגים שיוריים. מנגד, מי שיוצא מנקודת המוצא שלפיה ערכים אחרים גוברים מראש על עקרון חופש החוזים, ימצא את נקודת האיזון קרוב יותר אל הקוטב של תום לב ותקנת ציבור."
עוד ראו, בין רבים: דניאל פרידמן, "פורמליזם וערכים: בטחון משפטי ואקטיביזם שיפוטי", המשפט, גיליון 21, 2 (2006); מאוטנר, התערבות שיפוטית בתוכן החוזה; סיני דויטש, "אקטיביזם שיפוטי בדיני חוזים",מאזני משפט ו' 21, 32 (תשס"ז); גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, 413 (תשס"ה-2005); גבריאלה שלו, "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" בתוך: ספר מישאל חשין, 645, 659 (אהרן ברק, יצחק זמיר ויגאל מרזל, עורכים, התשס"ט -2009); הלה קרן, "בתום לב אך לא בדרך המקובלת: על ערכה של שפיטה שאינה יודעת גבולות (חוזיים) מהם", בתוך: ספר ברק – עיונים בהגותו השיפוטית של אהרן ברק, 411 (תשס"ט- 2009, להלן: ספר ברק); איל זמיר, "השופט ברק ודיני החוזים: בין אקטיביזם לאיפוק, בין חופש החוזים לסולידריות חברתית, בין שפיטה לאקדמיה", בתוך: ספר ברק, עמ' 343; יורם דנציגר וצביקה מצקין, "האם שבו הצדדים להיות שליטי החוזה לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973?", משפט ועסקים טו, 27 (תשע"ב) וכן פורסם בספר אליהו מצא (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, שרון חנס ורענן גלעדי, עורכים, 2015, להלן: דנציגר ומצקין, שליטי החוזה, וכן ספר מצא בהתאמה); וכן מיגל דויטש, "אפרופים וחקיקת "אנטי אפרופים": תובנות נוספות" שערי משפט ו', 101 (תשע"ג-2003, להלן: דויטש, אפרופים).