--- סוף עמוד 188 ---
הדרך של בית הדין לפסוק פיצויי בשל הליך שימוע לא תקין, כשהפיטורין עצמם היו כדין, הוא באמצעות הרכיב הלא ממוני, פיצוי בגין עגמת נפש מכוח סעיף 13 לחוק החוזים תרופות, כפי שנקבע בפרשת מצגר (תחילהבבגץ 903/87 דוד מצגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב (2) 773 (1988, להלן: בגץ מצגר), שם נקבע שיש לראות בסיום ההתקשרות פיטורין בגינו העובד זכאי לתבוע ובהמשך, בעקבות בגץ מצגר, בדיון נג/114-3 (ארצי) משרד החינוך - מדינת ישראל נ' דוד מצגר, פד"ע כו (1) 563 (1994), שם נקבע כי יש לפסוק פיצוים ברכיב זה בגין נזק שאינו ממוני).
השאלה מהם הקריטריונים לפסיקת פיצוי בגין הפרת חובת השימוע. בפרשת רבקה אלישע נדונו פיטוריה של עובדת בכירה באוניברסיטת תל אביב, סגנית דקאן הסטודנטים, שפוטרה בניגוד לכל הנהלים. בבית הדין האזורי לעבודה (עב (ת"א) 2286/04 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב (2006), קבעה כב' השופטת מיכל לויט כי לאור ההתנהלות החמורה של האוניברסיטה (הן לעניין עצם הפיטורין שלא היו כדין, הן לעניין העדר שימוע), יש להחזירה לעבודתה. בנוסף, הטילה השופטת לויט על האוניברסיטה לשלם לתובעת פיצויים בגין עגמת נפש וצער, בסכום כולל של 50,000 ₪.
בבית הדין הארצי, בבש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע (2008), נקבע כי על אף הפגמים החמורים שנפלו בפיטוריה, עקב הזמן שחלף (פסק הדין בערעור ניתן בחלוף מעל שנתיים), ושינוי מבני שהביא לביטול התפקיד בו נשאה, לא תוחזר הגב' אלישע לעבודה. חלף זאת נפסקו לה פיצויים חריגים בגובהם, לאור החומרה שבהתנהלות האוניברסיטה. לעניין הפיצויים בגין עגמת נפש כב' השופטת נילי ארד קבעה, כי יש להפחיתם ולהעמידם על סך 30,000 ₪, בהתחשב, בין היתר, בהוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק (בחוק למניעת הטרדה מינית, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין)).
כב' השופט יגאל פליטמן התייחס לשני סוגי הפיצויים, בפסקאות 5-6 לפסק דינו:
"באשר לנזק הממוני – שיעורו ראוי להיקבע בעיקרו של דבר, על פי הפסד שכר העבודה שנגרם לעובד כתוצאה מפיטוריו בחוסר תום לב ואיבוד מקור פרנסתו. משום כך, אמת המידה לפיצוי זה הינה - שיעור שכרו החודשי של העובד. אורך תקופת הפסד השכר על פי אמת המידה האמורה, ראוי להיקבע, על פי מידת חוסר תום הלב של המעביד בפיטורים. ככל שאי הצידוק לפיטורים גדול יותר, ראוי להניח שהעובד שפוטר, היה מועסק תקופה ארוכה יותר...