לראשונה, התעוררה השאלה בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו (2) 464 (1992, להלן: עניין קסטנבאום), שם נקבע, כי התניה לפיה ניתן לכתוב על מצבה רק בעברית נוגדת את תקנת הציבור. כב' השופט (כתוארו אז), א' ברק קבע באותו עניין כי: "הוראה זו [של תקנת הציבור] מזרימה אל תוך המשפט הפרטי את עקרונות היסוד של המשפט בכלל ואת זכויות האדם הבסיסיות בפרט (שם, בעמ' 531). כך גם עשה כב' השופט א' ברק בע"א 6601/96 AES Systems Inc. נ' סער, פ"ד נד (3) 850 (2000), משקבע:
"'תקנת הציבור' משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. היא מבטאת את עמדתו של המשפט הישראלי באשר למותר ולאסור בהתקשרות חוזית... על תפיסות היסוד של החברה הישראלית – ועל עמדתו של המשפט הישראלי – באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלול ערכיה של שיטת המשפט. הראשונים בערכים אלה הם הערכים החוקתיים של המשפט ושל המשטר. על כן מהוות זכויות האדם, המעוגנות בחוקי היסוד, מקור מרכזי – אם גם לא יחיד – שממנו שואב השופט את הנתונים הערכיים המגבשים את 'תקנת הציבור' הישראלית. ודוק: זכויות האדם שבחוקי היסוד מכוונות כנגד הרשות הציבורית. אין הן מעניקות, כשלעצמן ובמישרין, זכויות לפרט כנגד פרט. עם זאת זכויות היסוד – ושאר ההוראות החוקתיות המעוגנות בחוקי היסוד – קובעות מערכת ערכים ותפיסות יסוד אשר במסגרתם פועל ומתפתח המשפט (הציבורי והפרטי).....".
לניתוח מרתק של גישתו זו של השופט ברק ראו: הלה קרן, "בתום לב אך לא בדרך המקובלת: על ערכה של שפיטה שאינה יודעת גבולות (חוזיים) מהם", בתוך: ספר ברק, 411 (להלן: קרן, בתום לב), שם עומדת המחברת על היתרונות בגישה זו על אף המעורבות (שהיא מציעה כתחליף להתערבות) המסוימת, הנובעת מכך בחופש החוזים (שם, בעמ' 450).
התחולה העקיפה של הזכויות החוקתיות הוכרה בכל תחומי המשפט הפרטי. כך למשל, הכרה בערך האוטונומיה של החולה במסגרת דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות) מבוססת על ההכרה בכבוד האדם כערך, המבוסס על הזכות החוקתית לכבוד (עניין דעקה וכן בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז (4) 673 (2003) וכן ע"א 06/8037 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (2014)). כך, גם כן, במסגרת דיני הנזיקין החיל כב' השופט א' ריבלין את ערך כבוד האדם, כששלל מניזוק אפשרות לקבל פיצוי בגין שירותי מין בע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס"א (3) 310 (2006), בפסקה 20 לפסק דינו: