הנתבעת אישרה כי במקרים קודמים אכן ערכה שימוע קודם לביטול חוזה. חברת הדואר, או בכובעיה הקודמים כמשרד התקשורת ורשות הדואר, פעלה גם באמצעות סוכנויות במשך שנים רבות. מר הרצל בר-מג העיד, כי למרות זכותה של חברת הדואר לבטל הסכמים עם הסוכנים עם הודעה מוקדמת של 60 יום, הרי שבמקרים הבודדים בהם הפעילו זכות זו, ערכו שימוע לאותם סוכנים, ובלשונו (פרוטוקול מיום 3.6.13, עמ' 203 ש' 16-188):
"..במקרים שבהם אנחנו החלטנו לסיים את ההתקשרות הן בהתראה של 60 ימים כפי שאפשר החוזה והן באופן מידי בהחלט התקיימה פגישת שימוע עם הסוכן."
על כך גם העידה הגב' ימית טרוסט, מנהלת מדור סוכנויות של אזור חיפה והצפון במועדים הרלבנטיים לתובענה (פרוטוקול מיום 13.6.13, עמ' 263 ש' 17-20):
"ש. האם יצא לך להפסיק בכתב או בעל פה מיוזמת הדואר התקשרות עם סוכן.
ת. כן.
ש. במקרה של הפסקת התקשרות עם סוכן, הייתם מזמינים לשימוע.
ת. כן. כל מקרה לגופו אבל כן."
זכותם של התובעים לכבוד נפגעה כשקיבלו הודעות על סגירת הסוכנות "מהיום להיום", לכל היותר לאחר מכתב סטנדרטי אחד או שניים שהופנה לכלל הסוכנים, מבלי שאיש מאנשי הנתבעת
--- סוף עמוד 203 ---
פנה אליהם באופן אישי לשמוע את דבריהם. ניתן לראות, כי המקרה של התובעים דומה למקרים אחרים, אמנם במסגרת יחסי עבודה, שבהם נקבע כי הפסקת יחסי עבודה "מהיום להיום" בדומה למה שקרה במקרה שלפניי, פגעה בכבוד העובדים.
הדוגמאות שאנו מוצאים הם הודעה על אתר (כך למשל בעניין סוהיר סרוג'י) ואף באמצע יום עבודה (ב"ל (ת"א) 2864/01 פעמוני – המוסד לביטוח לאומי (2005)); בצעקות לנגד עיני עובדים אחרים (ב"ל (אזורי נצרת) 1641/05 פונדק-המוסד לביטוח לאומי (2007)); במהלך חופשה (ב"ל (אזורי ת"א) 1534/98 אוקסמן – המוסד לביטוח לאומי (2002)) ואפילו בשיחת טלפון (עב (ת"א) 10864/04 שמיר – צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת(2007), שם נקבע כי: "פיטורין בטלפון אינם פיטורים הוגנים ואינם סיום מכובד של יחסי עבודה, קל וחומר יחסי עבודה שנמשכו 15 שנה.") לסקירת הפסיקה בה אומצה זכות העובד לכבוד דרך עקרון תום הלב במשפט העבודה ראו: שמר- בגס, זכות השימוע, בעמ' 198.
על הפגיעה בכבוד כתוצאה מהליך פיטורין לא ראוי עמדה שמר-בגס, זכות השימוע, בעמ' 191:
"הפגיעה בכבוד העובד בהליך הפיטורין אינה גזירת גורל והיא בעיקרה תוצאה ישירה של הדרך שבה נהג המעביד עם העובד בעת סיום יחסי העבודה."