"זכותו של העובד לעבוד כוללת בחובה את הזכות לביטחון תעסוקתי, כולל ביטחון שלא להיות מפוטר שלא כדין ובמסגרת זו קמה הזכות שטרם סיום יחסי העבודה בגין צמצום כלכלי לצורכי הבראת המפעל, יישקל עניינו של
--- סוף עמוד 209 ---
העובד באופן ענייני. פירוש הדבר שקילת צורכי המפעל מול שקילת נסיבותיו האישיות של העובד... גם כאשר מדובר בפיטורין בגין מצב כלכלי קשה, הליך המכונה 'פיטורי צמצום'...שינוי הנסיבות לא יכול שיעשה בצורה מכנית. יש להביא בחשבון את האינטרסים של המפעל שיש להבריאו ואת האינטרסים של העובד המפוטר... יש לאפשר לו לנסות לשכנע שהקריטריונים שנקבעו לבחינת המפוטרים בפיטורי צמצום אינם חלים עליו."
לובוצקי ופרנקל, הזכות לפטר בעמ' 172:
"גם כאשר הפיטורין נובעים מצורך בהתייעלות וקיצוצים בכוח האדם על המעביד להוכיח כי בחירת העובדים נעשתה באופן אובייקטיבי ויושמה בצורה הוגנת. המשפט האנגלי מחייב גם חובת התייעצות ברמה האישית והקיבוצית ואפילו נסיון למציאת מקום עבודה חלופי במקרים המתאימים."
כפי שידעה חברת הדואר להגיע לסוכנים כדי למסור להם את צו המניעה ולקחת את דברי הדואר והציוד, באותו אופן יכולה הייתה לקיים שימוע, ולו שימוע מקוצר.
ה. הסוכנים יוצגו על ידי הארגון והנימוקים הובהרו ליו"ר הארגון
חברת הדואר טוענת עוד, כי כל הנימוקים נמסרו ליו"ר הארגון, מר בני כהן, וכי אם הוא נמנע מלהעביר את המידע לסוכנים, טרונייתם צריכה להיות מופנית למר כהן ולא לדואר.
ובכן, ראשית, הדואר אינו יכול לאחוז במו"מ עם הארגון כשהדבר מתאים, ובנושאים אחרים לדבוק בכך שהתובעים עצמאיים וכל אחד קיבל את החלטתו שלו. כיון שקיבלתי את טענת הדואר בעיקרה ולפיה אין מדובר בהתארגנות מוגנת בדיני העבודה, הרי שמדובר, כפי שטענה חברת הדואר עצמה, בפעולה אישית של כל אחד ואחד מהסוכנים. מרגע שהדואר טוען שאין להכיר בהתארגנות, ואף מרחיק לכת וטוען, כי התארגנות כזו אסורה היא (ועלולה להוות הפרה של דיני ההגבלים העסקיים), יתכבד וינהג בכל סוכן וסוכן כאילו עניינו היה היחיד שבא לפניו.
אולם, גם החלת משפט העבודה במקרה זה על התובעים לא הייתה מסייעת לחברת הדואר. אמנם, במשפט העבודה נקבע כי זכותו של העובד היחיד לטעון נגד הסכמה שגובשה בשיתוף עם ארגון העובדים בנוגע לפיטורין מוגבלת (ראו שמר-בגס, זכות הטיעון בעמ' 206 והאסמכתאות בה"ש 106). עם זאת, נקבע כי בפיטורים בגין צמצום, פיטוריי ייעול, יש לאפשר שימוע כדי לתת למפוטרים הזדמנות להעלות טענות אישיות, כך שניתן יהיה להתחשב במצבם האינדיבידואלי. יש לאפשר שימוע ואף לפרט מי האחרים שנשארים או מפוטרים, כדי שהעובד יוכל להשוות את עניינו אליהם (ראו: ע"ע (ארצי) 1223/00 אסולין – פרוד תעשייות טכסטיל (2002); ע"ע (ארצי) 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות נ' כהן, פד"ע לט 71 (2003); עס"ק (ארצי) 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע לט 106 (20033)). נקבע, כי במסגרת שימוע כזה, יש לתת ביטוי להיבטים האישיים של העובד. כך, למשל, בע"ע (ארצי) 1465/02 אברהם קיפר – אגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (2004) עומדת על הדברים כב' השופטת א' ברק (בפסקה ב' בעמ' 9 לפסק דינה):