על אף שאין לקבל את טענת התובעים, כי מדובר בחוזה לתקופה בלתי קצובה, בהחלט יש לקחת בחשבון כי ככלל, הוארכו החוזים משנה לשנה, והתובעים בססו על כך את פרנסתם. מעדויות התובעים עולה, כי מרביתם הפעילו סוכנויות דואר תקופות ארוכות, לעיתים במשך עשרות שנים.
ככלל, הן חוק חוזה סוכנות, הן הפסיקה, קבעו כי הפיצוי שינתן בגין הפסקת חוזה יקח בחשבון את אורך התקופה בה היה החוזה בתוקף. אף אני אקח פרמטר זה כפרמטר עיקרי.
בעניין עיריית תל אביב יפו, ציינה כב' השופטת א' חיות לעניין זה (בפסקה 34 לפסק דינה):
"סוגיית משך הזמן הסביר לעניין ההודעה המוקדמת וקביעת סכום הפיצוי שיש לשלם מקום שבו לא ניתנה הודעה מוקדמת כנדרש, נדונו בפסיקה בעיקר בכל הנוגע לחוזי סוכנות והפצה. במקרה שבפנינו ... קיימים קווי דמיון בין חוזי סוכנות והפצה ובין ההתקשרות של העירייה ועורכי הדין למתן שירותי גבייה... משכך, יש לבחון מהו בנסיבות העניין פרק הזמן הסביר לצורך מתן הודעה מוקדמת לעורכי הדין על-ידי העירייה ומהו הסעד הכספי המגיע לעורכי הדין בהקשר זה נוכח העובדה כי הודעה כאמור לא ניתנה".
--- סוף עמוד 215 ---
באותו עניין, הייתה הבחנה בין שתי קבוצות תובעים, לגבי האחת נפסקה תקופה של שנה ולגבי האחרת 8 חודשים. הסכום שנקבע היה סכום הרווח הממוצע בשלוש השנים האחרונות טרם סיום ההתקשרות.
חוק חוזה סוכנות מסדיר את הפיצוי בגין סיום חוזה. אין מקום לדון בקיום התנאים, שכן, כאמור, החוק לא חל בענייננו, אך התקופות בהחלט מהוות אינדיקציה. כך נקבע בסעיף 4 לחוק (לגבי חוזה ללא תאריך סיום) כי יש ליתן הודעה מוקדמת כמפורט:
(1) במהלך ששת החודשים הראשונים מיום תחילת החוזה – שבועיים;
(2) במהלך התקופה שתחילתה בחודש השביעי מיום תחילת החוזה עד
תום השנה הראשונה מאותו מועד – חודש;
(3) במהלך השנה השנייה מיום תחילת החוזה – חודשיים;
(4) במהלך השנה השלישית מיום תחילת החוזה – שלושה חודשים;
(5) במהלך השנה הרביעית מיום תחילת החוזה – ארבעה חודשים;
(6) במהלך השנה החמישית מיום תחילת החוזה – חמישה חודשים;
(7) במהלך השנה השישית מיום תחילת החוזה ואילך – שישה חודשים.
היינו, המקסימום הנדרש הוא ששה חודשים לחוזה שהיה בתוקף שש שנים או יותר.
חוק זה טרם נדון בבית המשפט העליון, אך היו מספר פסקי דין בערכאות המבררות שיישמו אותו (ראו, למשל: ע"א (חי') 32059-03-15 בועז מאיר נ' זנלכל בע"מ (2015), שדן באופן חישוב הרווח; עוד ראו פסק דינו המקיף של כב' השופט רם וינוגרד המנתח את החוק והבסיס הרעיוני לו בת"א (י-ם) 11-05-45359 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך אזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (2014); עוד ראו פסק דינו של כב' השופט ע' בנימיני, בת"א (ת"א) 08/1902 דנשר בע"מ נ' Banketbakerij Merba B.V (2013), שבנסיבות של הפסקה לא צפויה פסק רווח בגין 16 חודשי עבודה, גם באותו עניין החוק לא חל).