במקרה שלפניי, נשלחה הודעה לעשרות סוכנים על ביטול ההתקשרות, שעה שהם מצויים בקלחת התרחשויות, כפי שתואר לעיל, כשאירוע רודף אירוע, ולפחות לפי אמונתם הסובייקטיבית, לא העלו כלל על דעתם אפשרות כי החוזה עמם יבוטל והסוכנות שהפעילו תיסגר. ביטול החוזה בנסיבות אלו, מחייב התארגנות מסוג אחר. אין מדובר בהתארגנות לאחר קבלת הודעה מראש, המאפשרת זמן להתארגן מבחינת ההכנסות וההוצאות החודשיות, אלא ההתארגנות היא "בחירום". חלק מהתובעים העידו, כי בבת אחת לא יכולים היו לעמוד בתשלומי משכנתא והלוואות אחרות, כיון שהכנסתם נגדעה באחת. חמורים במיוחד הם המקרים בהם שני בני הזוג עבדו בעסק ועליו הייתה פרנסת המשפחה. במצב דברים זה, מדובר בסוג אחר לחלוטין של הערכות, המצריך זמן יותר ארוך, כדי לנסות ולהתארגן. כך בעיקר, כאשר האירועים המשיכו להתרחש לאחר הוראות הביטול, וחלק מהסוכנים חיכו לראות מה יקרה עם סוכנים אחרים, ומה תהא תוצאת ההתדיינות בבית המשפט.
--- סוף עמוד 216 ---
התובעים טוענים, כי לו היה נערך להם שימוע, חברת הדואר הייתה מתרצה ומאפשרת להם להמשיך ולהפעיל את הסוכנות, כפי שעשתה לגבי הרבה סוכנים אחרים ועל כן יש לפסוק להם אבדן רווחים שנים קדימה. זאת אין לקבל, שהרי גם לו היינו עוסקים בחוזה ללא מועד סיום, על פי הפסיקה ניתן לסיימו תוך זמן סביר, ועל פי החוק, במועדים הקבועים שם, שגם הם מגיעים לששה חודשים לכל היותר.
חברת הדואר טוענת מנגד, כי לאור ההוראה החוזית לפיה ניתן לסיים את החוזה תוך 60 ימים, אין לתת פיצוי העולה על תקופה זו. גם טענה זו אין לקבל, שכן אין לזהות באופן מוחלט בין הנזקים בגין הפרת חובת השימוע לבין סעיף ההודעה מראש. הסוכנים טענו, כי סעיף זה אינו סביר בהתחשב בתקופות הארוכות בהם פעלו הסוכנויות. איני נדרשת להכריע בעניין זה, שכן בהחלט יתכן כי לו הייתה נוהגת חברת הדואר בתום לב ומקיימת שימוע כלל לא הייתה מסיימת את ההתקשרות עם לפחות חלק מהסוכנים. שנית ובעיקר, מצב שונה הוא כאשר חברת הדואר מודיעה לסוכן מסוים כי היא מעוניינת לסיים את החוזה עמו, ומודיעה לו כי מתחיל מניין 60 הימים. גם במקרה כזה רשאי היה הסוכן להשמיע את דברו, ויתכן, כי בהסכמה ובהבנה היו מאריכים את התקופה, הכל תלוי בנסיבות המקרה המסוים. אולם, גם אם היו נותרים 60 יום להתארגנות, אין הדבר דומה להתארגנות בחירום, מהיום להיום, המחייבת, כפי שעולה בהרבה מהעדויות, שבירת קופות גמל או תכניות חסכון, נטילת הלוואות בריבית גבוהה וכיו"ב פעולות. כפי שהעיד מר בר-מג עצמו, חברת הדואר נהגה לערוך שימוע בכל מקרה של סיום חוזה על ידה.