במסגרת הנזקים הממוניים שנגרמו מהעדר שימוע לקחתי בחשבון בעיקר את אורך התקופה שבה פעלה הסוכנות, את השאלה האם שני בני הזוג עבדו בעסק, או אם היה מקור הכנסה נוסף; וכן שבירת תכניות חסכון או לקיחת הלוואות חירום, ככל שיש על כך אסמכתא (שכן חלק מטענות אלו נטענו ללא כל ראייה).
קריטריונים אלו יעמדו לנגד עיני כשאבחן באופן פרטני את עניינם של כל תובעת ותובע.
ב. נזקים הנובעים מהפגיעה בכבוד התובעים בהעדר האפשרות לשטוח את טיעוניהם טרם ביטול החוזה
סוג הנזק השני שנגרם מהפרת חובת השימוע כולל נזקים לא ממוניים הנובעים מפגיעה בכבודם של התובעים, מעצם העובדה שהודיעו להם על זכות הביטול ללא שימוע, ולחלקם אף בצורה בוטה, אם טלפונית, אם בצורה כוחנית, על ידי ניתוק המחשבים, או מסירת צו המניעה ולעיתים אף בפריצה לסוכנות. אמנם, היו בידי חברת הדואר צווים שאפשרו לה לעשות כן, אך בהחלט יתכן ששימוע, ולו מזורז, היה מונע כליל את הביטול, או לפחות מונע את הפגיעה בכבודם של התובעים. יש להדגיש, כי במקרים רבים בנוסף לאופן ההודעה, הבעייתי כשלעצמו, הגיעה הודעה כזו לאחר עשרות שנים של הפעלת הסוכנות. על הפיצוי בגין נזק זה ניתן ללמוד מפסיקת העבודה בה נפסקו
--- סוף עמוד 217 ---
פיצויים גם במקרה של פיטורין מוצדקים, על עצם הפרת חובת השימוע, במקרים בהם תהליך הפיטורין פגע בכבודם של העובדים.
נזקים אלו קשה יותר להעריך שכן מדובר בנזקים של פגיעה בכבוד, סבל נפשי, השפלה, בושה, צער, עלבון ופגיעה בהערכה העצמית ובתדמית של התובעים. במונחים אלו עשו שימוש התובעים על דוכן העדים כשתיארו את תחושותיהם כאשר קיבלו את ההודעות על ביטול החוזים עמם. כאבם של התובעים, כשהעידו על קבלת הודעת הביטול ועל שהתרחש בעקבותיה, היה ניכר, על אף שהעידו מספר שנים לאחר קרות האירועים.
אולם, גם אם קשה להעריך, וגם אם מדובר בכאב וסבל נפשיים, הרי שיש לנסות ולקבוע קריטריונים רלבנטיים להערכת נזקים בשל פגיעה בזכות החוקתית. אני סבורה, כי יש לקחת בחשבון במקרים אלו שיקולים כמו מהי הזכות שנפגעה, האם היא בליבת הזכות החוקתית או בשוליה; עצמת הפגיעה; יחסי הכוחות בין הצדדים והקלות שבה ניתן היה להימנע מהפגיעה.
ניתן ללמוד מדבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בעניין דעקה, כשעמדה, בפסקה 46 לפסק דינה, על כך שבחישוב הנזק בשל פגיעה בזכות חוקתית, כראש נזק עצמאי, יש לשלב נקודת מבט אוביקטיבית, מה היה אמור להיות לולא הפגיעה, עם מדדים סובייקטיביים, הנוגעים לפגיעה בפועל בזכותה של הנפגעת. עוד הוסיפה, כי יש לקחת בחשבון את מידת הפגיעה אם היא ממשית או שולית, וכן, האם היו לפגיעה בזכות תוצאות ממוניות נוספות. היינו, האם הפגיעה היחידה בזכות היא פגיעה מהסוג שתיארתי לעיל, פגיעה בנפשו של האדם, או שמא נלוו לכך גם נזקים מוחשיים, ממוניים (עוד לעניין זה ראו: אסף יעקב, "דא עקא דעקה – גלגוליה של פגיעה באוטונומיה", משפטים מב, 5 (תשע"ב-2012). עוד ראו ע"א 8126/07 עזבון צבי נ' בית החולים ביקור חולים (20100)).