"בתצהיר שלך אמרת שאדם שליווה אתכם במקרה של חג'ול היה קרוב משפחה היום אתה אומר שהוא שכן.
ת. אני לא יודע במדויק אם הוא שכן או קרוב משפחה, לא תיחקרתי אותו ולא ביקשתי ת.ז, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.
ש. בתצהיר שלך מתייחס לפעולות הפירוק והוצאת הציוד בין היתר מהסוכנות של אבו חג'ול, מדוע לא צרפת את הרישום של מה שביצעתם.
ת. זה לא היה מתפקידי לבצע את הרישום, בגלל זה זה נעשה בנוכחות הסוכן או מי מטעמו, שידעו בדיוק מה הוצאנו. אם אני לא טועה ממח' הביטחון עשו רישומים רק לגבי ציודים דברי ערך, רישומים, חבילות וכל הציוד של הדואר, בשאר הדברים לא נגענו, ציודים אישיים של הסוכנים לא נגענו. בקשר לתצהיר אבו חג'ול – שהוא אינו דובר אמת. בסעיף 1.1. בעמ' 2 לתצהיר של אבו חג'ול – הוא אומר שגרמנו נזק
--- סוף עמוד 279 ---
כבד ושברנו את המנעול ופערו חורים בקירות ודברו את האסלה בשירותים – אני אומר שלא עשינו את הנזק. אני יכול להביא את הסוכנת שפתחה אחריו ולא היה שום נזק באסלה, וקוראים לה רולה ג'אג'ה, והמבנה היה מוזנח, גם מה שהוא אומר לגבי הקירות זה לא נכון.
ש. אבו חג'ול הוא אומר שהוא תיקן, אחרי שהוא תיקן מישהו יכול להגיד שלא היה מתוקן.
ת. הוא לא תיקן, היא תיקנה הכל. לא שברנו את האסלה."
כאמור, בהעדר פרוטוקול, יש לקבל את דברי מר אבו חג'ול. יש להדגיש, כי לגבי משקפי ראייה למשל, יתכן כי אלו לא נלקחו ע"י נציגי הדואר, אך נפגעו או נעלמו במהלך הפינוי. עם זאת, התובע לא המציא ראיות לעניין זה והעמיד את הנזק על הערכה בלבד, כאשר לא נראה כי יש ממש בהערכה זו, ועל כן אני פוסקת לו בגין הערך של החפצים האישיים, סכום של 10,000 ₪.
לאור האמור, תפצה הנתבעת את התובע מס' 2 בגין נזקי הפריצה, בהעדר קבלות, בסך של 10,000 ₪
כאמור, התובע מס' 2 טוען גם לעלויות תיקון נזקים בהם נשא. אולם, כיון שהתובע מס' 2 לא הביא כל ראיה לכך כי נשא בעלויות תיקון הנזקים שנגרמו במהלך הפינוי, כנטען בתצהירו, בדמות קבלה או חשבונית, נדחית תביעתו בגין רכיב זה.
התובעת מס' 17, גב' מלבינה טנוס
התובעת מס' 17 הצהירה, כי ביום 9.3.06, בעת שהייתה בדיון בבית המשפט המחוזי, פרצו נציגי חברת הדואר לסוכנות ונטלו ממנה את כל הציוד והמלאי (סעיף 14 לתצהירה). עוד הצהירה, כי נציגי חברת הדואר נהגו באלימות של ממש, כאשר שברו את רצפת הסוכנות במטרה להוציא את הכספת שעמדה באותו מקום וכי בעלה, שהגיע למקום, נדהם לנוכח ההרס והחורבן ששררו במקום (סעיף 15 לתצהירה). כן הצהירה, כי בעת פירוק הסוכנות, נטלו נציגי חברת הדואר גם חפצים אישיים שלה, ובכלל זאת משקפי ראיה בשווי של 3,000 ₪ (סעיף 42 לתצהירה). התובעת מס' 17 טוענת, כי בגין האמור, על הנתבעת לפצות אותה בסך 3,000 ₪.