גם לטענות אלה התייחס מר דוד יחיה, מנהל מדור משק וציוד של אזור המפרץ, שאליו הייתה מסונפות גם סוכנות הדואר של התובעת מס' 17 (סעיפים 8, 10 ו-11 לתצהירו):
"בכל הנוגע לסוכנותה של מלבינה במעילא, פינוי הסוכנות התבצעה על ידנו בנוכחותו של בעלה אשר לבקשת חברת הדואר הגיע לסוכנות לצורך כך ונכח בה כל העת. למען שלמות התמונה זה המקום לציין כי בעלה של מלבינה הפגין כלפינו קוצר רוח רב, גסות וחוסר שיתוף פעולה משווע. משך כל שהותנו במקום, עמד בעלה של מלבינה עם סטופר והבהיר לנו חד משמעית, כי הוא מקציב לנו שעה בלבד לצורך פינוי הסוכנות ודחק בנו כל אותה העת ללא לאות. בתום אותה שעה אשר הוקצבה לנו, אף סולקנו על ידי בעלה של מלבינה מהמקום, כאשר הוא נועל בפנינו את הסוכנות ומונע מאתנו להשיב את מלוא דברי הדואר והציוד אשר נותרו בסוכנות.
יודגש ויובהר, בעת פינוי סוכנויות הדואר, בררנו בקפידה במקום את כל הפריטים אשר ניטלו על ידינו. פריטים אלו כללו אך ורק דברי דואר, כספים וציוד של חברת
--- סוף עמוד 280 ---
הדואר והציבור הרחב. בשום אופן ובשום מקרה, לא ניטלו על ידינו חפצים אישיים של מי מהסוכנים. כך נהגנו בכל אחד ואחד מהמקרים וכך נהגנו בעת פינוי הסוכנויות אשר הופעלו על ידי אבו חג'ול ומלבינה.
לאור האמור, אפוא, אין כל אמת בטענתם של אבו חג'ול ומלבינה, כי סוכנויותיהם נפרצו בהיעדרם או לטענתם בדבר שימוש באלימות בעת פינוי הסוכנות תוך זריעת הרס וחורבן לכאורה. אין גם ממש בטענתם, כי במסגרת פינוי סוכנויותיהם נלקחו על ידינו חפצים אישיים של מי מהם. טענות אלה גם הן – פשוט אינן נכונות."
והוסיף, בחקירתו הנגדית (עמ' 221 ש' 7-16):
"בקשר לסוכנות של מלבינה – יש לך רישום של מה שהוצאתם מהסוכנות.
ת. לא. לא היה לנו זמן, עד שאיתרנו את בעלה, היא לא הייתה, היא אמרה שהיא בדיון, בעלה בא וכולו בפקעת עצבים, בא נכנס בהתפרצות, הציב לנו שעה ותוך שעה אתם מפנים את הדברים לכן לא יכולנו לבצע רישום, כל רגע הוא אמר לנו כמה זמן נשאר. מה שהיה חשוב לנו זה המכתבים הרשומים, החבילות של האנשים, דברי ערך וכספת ובזה התחלנו דבר ראשון לטפל, אנשים רצו את המכתבים ואת החבילות. חלק מהציוד השארנו שם כי לא הספקנו בשעה להוציא את הכל. הוצאנו רק את הכספת ודברי הערך.
ש. שם לא רשמתם.
ת. לא יודע אם ביצענו רישום בגלל הלחץ. יכול להיות שעשו רישום לא היה לנו זמן, הוא עמד עם סטופר להוציא את הציודים."