"כפי שנמסר לי מחברת הדואר, בחודשים פברואר-מרץ 2006, הפרה גב' תורג'מן את חוזה ההתקשרות עמה בבוטות ובתוך כך, חדלה ממתן שירותים לציבור, ועיכבה בסוכנותה דברי דואר רבים, כספים וציוד יקר ערך השייכים לחברת הדואר ולציבור הרחב אשר נזקק להם בדחיפות. לפיכך, בהתאם להנחיותיה של חברת הדואר ועל פי הוראותיהם של הצווים הארעיים אשר הוצאו לבקשתה על ידי בית משפט נכבד זה, נדרשתי להשבת דברי הדואר והציוד המעוכבים בסוכנותה של גב' תורג'מן, על מנת שניתן יהיה למוסרו לתושבי היישוב ללא כל דיחוי ולהמשיך ולספק להם שירותי דואר תקינים וסדירים – באופן מיידי.
לצורך כך יצרנו קשר עם גב' תורג'מן בשעות הבוקר של יום הפינוי וביקשנו שתגיע אל הסוכנות ותפתח אותה עבורנו לצורך הוצאת דברי הדואר, הכספים והמלאי אשר נותרו בסוכנות כבני ערובה. יודגש, כי במשך מספר שעות רב – החל משעות הבוקר ועד שעות הערב המוקדמות של אותו היום המתנו לגב' תורג'מן על מנת שתגיע לסוכנות. בכל אותן שעות תמימות התקשרנו לגב' תורג'מן – ללא הרף והפצרנו בה להגיע לסוכנות ללא דיחוי ולפתוח אותה עבורנו.
דא עקא, פעם אחר פעם הושמעו על ידי גב' תורג'מן תירוצים מתירוצים שונים אשר הובררו בדיעבד כלא יותר מאשר ניסיון למשוך זמן ולהתחמק מביצוע הצווים הזמניים אשר ניתנו על ידי בית המשפט הנכבד. לא זו בלבד, בשלב מסוים הגב' תורג'מן אף נמנעה כליל מלענות לשיחות הטלפון מצדנו בהן ביקשנו לברר האם ומתי היא תתייצב בסוכנות ומה משך הזמן אשר עלינו להוסיף ולהמתין לה. בנסיבות אלה, כאשר הבנו כי אין בכוונתה של גב' תורג'מן להגיע אל הסוכנות וכל רצונה הוא למשוך זמן בלבד, לא נותרה בידינו הברירה אלה להיכנס לסוכנות בעצמנו על פי הוראות הצו על מנת לשחרר את דברי הדואר החיוניים המעוכבים ומוחזקים שם כבני ערובה, על מנת למוסרם לציבור ללא כל דיחוי. אין, אפוא, כל ממש בניסיונה של גב' תורג'מן, להציג מצג לפיו נהגנו כלפיה לכאורה בחוסר רגישות ואטימות. כל טענותיה כי בקשותיה מאתנו
--- סוף עמוד 282 ---
להמתין לה נפלו על אוזניים ערלות ונענו בסירוב מצדנו – פשוט חוטאות למציאות, בלשון המעטה.
זה המקום להבהיר, כי אין כל אמת גם בטענתה של גב' תורג'מן, לפיה נמנענו לכאורה מלהמתין לעובדת הסוכנות, הגב' אופגנג, על מנת שהיא תפתח את הסוכנות עבורנו במקומה. בשיחת טלפון עם גב' אופגנג הודע לנו על ידה מפורשות, כי היא אינה יודעת מה הקוד של הכספות המצויות בסוכנות ועל כן אפוא, אין ולא היה כל טעם ותועלת בכך שהיא תגיע.