".. האווירה שהייתה והלך הרוח שהיה לאורך כל השנים והיסטוריה היה איומי סגירה ובסוף מגיעים לפשרה."
וכך גם העיד התובע מס' 21, מר יונתן לוי, חבר ועד הארגון (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 24-25):
"במשך 11 שנה ניהלתי סוכנות דואר ותקופה ארוכה הייתי חבר ועד, היה דברים מקובלים שאנו נוקטים בעיצומים כי אין לנו דרך אחרת להביא לדואר ישראל את הבקשות שלנו שיקשיבו לנו."
כך גם העידה התובעת מס' 13, הגב' עיטאף (קזמוז) דראושה (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 135 ש' 25-27):
"..כל הזמן היו עיצומים ומו"מ ומגיעים להסכמה, אני עבדתי 23 שנים, כל הזמן היו עיצומים ושביתות ובסוף מגיעים להסכמה, כל אחד מוותר קצת וחתמו על חוזה חדש, גם הפעם חשבתי ככה."
והתובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 175 ש' 19-21):
"משנת 86 היו חוזים ונסתיימו חוזים נפתחו חדשים תמיד היו תקלות כאלה ואחרות, זה לא היה קל כל שנתיים לחתום על חוזה, תמיד היו מצבים של עיצומים ושביתות ותמיד בסוף חתמנו על החוזה והמצב לא היה חדש לי."
ובהמשך חקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 2 ש' 1):
"כמו כל הפעמים, יהיה מאבק ובסוף נסתדר."
אולם, לעדויות אלה – אשר, כאמור, נשמעו לראשונה במהלך החקירות הנגדיות, לאחר שהסתבר כי אין מקום לקבל את הצהרותיו של יו"ר הארגון בשם הארגון בכל הנוגע למשא ומתן שניהלו
--- סוף עמוד 94 ---
הצדדים עובר לשנת 2000 – לא נמצא כל זכר בתצהירי התובעים, באופן המפחית ממשקלן, וממילא, לא ניתן להסתפק בהצהרות כלליות אלו על מנת לבסס את הטענה לקיומו של נוהג של שביתות, שעה שאיש מבין אותם תובעים לא סיפק כל מידע – ולו בסיסי – באשר לאותם עיצומים שננקטו, כביכול, על ידי סוכני הדואר, לא כל שכן ראיות לכך שהרשות מחלה על אותם עיצומים.
מכל מקום, מהמסכת העובדתית שסקרתי לעיל עולה, כי בעקבות אירועי קיץ 2005 הרשות אכן נקטה בצעדים כנגד סוכנויות הדואר שנקטו בעיצומים, ביטלה את ההסכמים עמם ושלחה מכתבי התראה לכל הסוכנים, שבגדרם הבהירה, כי לא תהסס לבטל הסכמים עם סוכנים שינקטו בעיצומים, באופן השולל מכל וכל קיומו של נוהג, כנטען. מכאן, שעמדתה של הנתבעת, אותה שעה, הייתה ברורה לסוכנים, והם ידעו היטב, כי הרשות רואה בחומרה רבה נקיטת עיצומים על ידי הסוכנים.
כפי שיובהר להלן, ככל שעוד נותר ספק, הרי שהרשות הבהירה את עמדתה במסגרת ארבעה מכתבי ההתראה ששלחה לתובעים במהלך החודשים ינואר ופברואר 2006. לנוכח מכתבים ברורים אלו, התובעים אינם יכולים לטעון, כי הם סברו שמדובר בעיצומים לגיטימיים או בכללי משחק מקובלים. אציין, כבר עתה, כי כל המכתבים הללו עמדו ביסוד הבקשה לצווים זמניים שהגישה הנתבעת ביום 3.5.10 (בש"א 6103/06), וכי איש מבין התובעים כאן לא טען בשעתו, כי בניגוד לטענת הנתבעת בבקשתה, איזה מבין אותם מכתבים לא נשלח אליו.