בפגישה שנערכה במשרדי איטונג בפרדס חנה השתתפו אלי ושאלתיאל טסה, אילון בן הרצל, משה צנטנר, שלמה בנימין ומנדל גולדברג, ובפגישה שהתקיימה במשרדי טסה בתל אביב השתתפו אלי ושאלתיאל טסה, בן הרצל, צנטנר ופלס, כך על פי ת/153 (טיוטות ההסכם ת/49) ועל פי עדותו של צנטנר בבית המשפט (פר' 28.4.03, עמ' 1212). מנדל גולדברג אישר את השתתפותו בפגישה שנערכה במשרדי איטונג בפרדס חנה עם האחים טסה במאי 93' (פר' 2.1.05, עמ' 4611). אילון בן הרצל אישר את השתתפותו בשתי הפגישות פר' (30.6.04, עמ' 3972) וציין כי מצד טסה המו"מ התנהל מול אלי ושאלתיאל טסה (הודעה מיום 19.2.97 עמ' 7 ש' 6).
אין מחלוקת שיום לאחר הפגישה מ-13.5.03 נשלחה לטסה טיוטה שכללה את סעיף אי-הייבוא.
- האחים טסה טענו כי אינם זוכרים את הפגישות ותוצאותיהן.
המאשימה מדגישה, כי הגם ששאלתיאל טען שאינו זוכר את הפגישות, הוא לא שלל את קיומן ואת השתתפותו בהן, ועל כן יש לקבוע, על פי מכלול העדויות, כי נכח בשתי הפגישות שקדמו לחתימת ההסכם. דברים אלו יפים גם ביחס לאלי טסה, שטען שאינו זוכר פגישות ספציפיות שנגעו למסמך ת/49, אך לא שלל את קיומן, וציין כי היו הרבה
--- סוף עמוד 183 ---
פגישות בין טסה למודגל (פר' 23.3.06 עמ' 19). אלי טסה גם זכר פגישה אחת עם גולדברג, שעסקה בפיטינגים. המאשימה מטעימה, כי בתחילה ציין אלי כי עיקר עניינה של הפגישה היה תחום הבלוקים (פר' 23.3.06, עמ' 30-31) ורק לבסוף, לאחר פיתולים, אישר שמטרת הפגישה עם מנדל גולדברג הייתה דיון על שיפור תנאי הרכש של טסה ברכישת פיטינגים (שם, עמ' 34).
- בעדותו סיפר בן הרצל, כי נושא הייבוא כלל לא נדון בפגישה הראשונה, וכי דרישת אי הייבוא מטסה הוספה לסיכום הכתוב רק לאחר הפגישה. המאשימה מדגישה, כי גרסתו זו של בן הרצל נשמעה לראשונה על דוכן הנאשמים. בעת שמסר הודעה קודמת, הוצג לו המסמך והוא נשאל על סעיף הייבוא. בן הרצל ציין אז כי לא ציפה שאנשי טסה יעמדו בהתחייבותם אך לא הזכיר טענה לפיה הדבר כלל לא עלה בפגישה עימם (הודעה מיום 27.1.99, עמ' 27 ש' 18-22).
כבר בטיוטה הראשונה להסכם ת/49, שנכתבה יום לאחר הפגישה בפרדס חנה, מופיע סעיף 2, סעיף אי הייבוא (ת/153, מסמך מיום 14.5.93). מכותרת המסמך: "סיכום פגישה שהתקיימה ביום 13.5.93" עולה, לטענת המאשימה, כי הדברים הכתובים במסמך הם הדברים שנדונו בפגישה. גם בכל יתר הטיוטות להסכם מופיע סעיף אי-הייבוא, ובעוד שניתן להבחין כי בסעיפים הנוגעים לתנאים המסחריים שתקבל טסה חלו שינויים לאורך המו"מ, סעיף זה נותר על כנו מתחילת הדרך, כהתחייבות היחידה של טסה אל מול התחייבויותיה הרבות של מודגל.
- המאשימה מוסיפה, שביצועו של ההסדר אינו יסוד מיסודות עבירת ההסדר הכובל, ולפיכך, טענות הנאשמים כאילו לא פעלו על פי ההסכם ת/49 אין בהן כדי לאיין את קיומו ואת ביצוע העבירה הכרוכה בעצם סיכומו. יחד עם זאת, מציינת המאשימה, כי בניגוד לטענות הנאשמים, מחומר הראיות עולה כי ההסדר הפרטני ת/49 אכן בוצע, ולדבריה, הראיות לעניין ביצוע ההסדר הפרטני מהוות ראיות נסיבתיות לעצם קיומו של ההסדר האמור.
אליבא דמאשימה, מכלול הראיות אשר הובאו בתיק זה מצביע גם על כך שלאחר שסוכם ונחתם ההסדר הפרטני ת/49 יחסי העבודה בין מודגל לטסה התקיימו על פי המסוכם במסמך. פלס אמר זאת מפורשות בהתייחס לת/49: "אלה היו תנאי העבודה באותה התקופה" (פר' 13.1.03, עמ' 154). בנוסף, מת/173 עולה כי ההנחה של 60.7% ברכישת פיטינגים, אשר סוכמה בהסדר הפרטני ת/49, נשמרה וקוימה, וכך עולה גם מת/14, לגביו העיד פלס כי הוא מייצג את תנאי העבודה של המשווקים השונים (פר'