--- סוף עמוד 181 ---
על יסוד הכרת שאלתיאל בדמיון של החתימה לחתימתו, ובהתחשב בכך שאלי טסה טען כי אינו מזהה את החתימה המצויה לצד שמו שלו על גבי המסמך, כלומר למצער, לדבריו - לא הוא שחתם את שמו של שאלתיאל על גבי המסמך, סבירה בעיני הקביעה כי החותם הוא שאלתיאל, מה גם שאלי טסה הבהיר כי על חוזים של החברה יכולים לחתום רק "בעלי הבית". לדברי אלי טסה, על מכתבים יכול לחתום גם מנהל בחברה, אולם על מסמכים מחייבים - חותמים בעלי-הבית בלבד, כלומר הוא ואחיו שאלתיאל (פר' 24.4.06, עמ' 17-18). המאשימה טוענת בצדק, כי אין ספק כי הסכם עם היצרן הוא מסמך מחייב. כמו-כן, אלי מנו מטסה ציין, כי חתימה בשם אדם אחר בחברת טסה נעשית רק לאחר קבלת אישור טלפוני ממי שחותמים בשמו (פר' 30.4.03, עמ' 1445, עמ' 1450 עמ' 14511).
לאור האמור, אני קובעת כי מדובר בחתימת שאלתיאל או בחתימתו של מי ששאלתיאל הסמיכו לעשות כן.
- הראיות לגבי ההסכמה וביצועה
- מכל מקום, הראיות מלמדות כי הדברים הרשומים ב-ת/49 הוסכמו בין הצדדים מודגל וטסה. מסקנה זו נובעת למעשה כבר מעצם חתימות נציגי החברות עליו. צנטנר אישר בעדותו כי בשנת 93' השתתף, מטעם מודגל, במשא ומתן עם חברת טסה וכי המסמך - ת/49 - אמנם מהווה את הסיכום שהושג בין מודגל לבין טסה (פר' 28.4.03, עמ' 1211 - עמ' 12122).
גם אילון בן הרצל אישר, הן בהודעותיו והן בעדותו בבית המשפט, כי המסמך משקף את הסיכום בין מודגל לבין טסה. לדבריו: "זה סיכום של תנאי עבודה בין מודגל לבין טסה" (הודעה מיום 27.1.99, עמ' 27 ש' 6-7), ולגבי סעיפים 2,3,4 בת/49 (תניית אי-הייבוא, תניית אי-התחרות מצד מודגל ומתן הנחת המחזור המותנית בקיום ההסכם), אמר: "קראתי סעיפים אלו, זה מה שסוכם זה מה שכתוב" (שם, ש' 18-19). בעדותו בבית המשפט חזר בן הרצל ואישר כי האמור בת/49 משקף את ההסכמות אליהם הגיעו מודגל וטסה. לדבריו "זה הסיכום שהגענו אליו" (פר' 30.6.04, עמ' 3970), וכן"אני לא מתכחש למה שכתוב פה בהסכם ומה שחתום ומה שזה, אני לא הכחשתי פה שום דבר. אני אמרתי הדברים האלה סוכמו" (שם, עמ' 39777).
- עוד הסביר בן הרצל, כי הצבת דרישת ההימנעות מייבוא בפני טסה נראתה לו לגיטימית. הוא הוסיף, כי העתיק תניה זו מהסכם פשרה בנושא אחר (בין מודגל לחברת
--- סוף עמוד 182 ---
שיווכל), אשר נבדק על-ידי עורכי-דין. לדבריו, עורכי הדין של מודגל לא ראו לנכון להעיר דבר מה לגבי סעיף כזה שנכלל בו. אני סבורה כי טענות אלה של בן הרצל אינן מקימות טענה של הסתמכות על עצה משפטית. אין מדובר בהתייעצות עם עורך דין לצורך העניין הקונקרטי, ואף אין מדובר בהישענות על עורך דין שנבחר בשל התאמתו למתן עצה בתחום, אלא במסקנה שחילץ אדם שאינו עורך דין, על יסוד התנהלות אחרת שעורך דין היה מעורב בה. אין רצינות בהישענות כזו – דהיינו, אין מדובר בבדיקה רצינית למניעת הטעות – ולכן, אין לומר שהטעות היא בלתי נמנעת באופן סביר. ראו הדיון לעיל בנושא ההסתמכות על עצה משפטית, המפנה לדברים שנאמרו בפס"ד טגר ותנובה.
- בפתח ת/49 מובהר כי להסכם שבת/49 קדמו למצער שתי פגישות שנערכו, ביום 13.5.93 במשרדי איטונג בפרדס חנה וביום 31.5.93 במשרדי טסה בתל אביב:
"בעקבות פגישותינו שהתקיימו ב- 13.5.93 במשרדי איטונג בפרדס חנה וב- 31.5.93 במשרדיכם אשר בדרך לוד מס' 95 תל-אביב, להלן סיכום הנושאים שהועלו בדיונים אלה להסדרת תנאי העבודה של חברת טסה עם מודגל ...".