--- סוף עמוד 185 ---
ביום 1.7.93, ואף מוקדם לפגישות המו"מ שהתנהלו לקראת חתימתו של הסדר זה, במאי 93'. יתר-על-כן, לדברי המאשימה, טענותיהם של האחים טסה בדבר קיומו של ייבוא לכל אורך התקופה תמוהות נוכח העובדה שאלי טסה עצמו סיפר בעדותו כי לאחר שייבאו פיטינגים בשנת 93', הפסיקה טסה לייבא פיטינגים (פר' 2.3.06, עמ' 14). המאשימה הפנתה גם ל-ת/8, שהינו מכתב ששלחו האחים טסה למודגל בשנת 95', ובו מועלית טענה לפיה מודגל מתחרה בהם במכירה ישירה ללקוחות טסה והם מזהירים שמעשים כאלה יובילו אותם להתחרות על ידי ייבוא:
"אנו מפיצים את הסחורה שלכם ישירות ללקוחותינו... ומנענו מהם לייבא סחורה דומה לשלכם... נודע לנו שאתם עוקפים אותנו ומוכרים ישירות ללקוחותינו... אנו מבקשים שהסטטוס יישאר בינינו... ברור לכם שמעשים כאלו יגררו אותנו לחפש דרכים להחזיר את לקוחותינו ולא דרך סחורה של מודגל, אנו נלחמנו לא לשבור ולא לפוצץ הסכם ולא להציף את השוק בסחורה מחוץ שאנו ערוכים בזמן קצר לייבא ...".
ממכתב זה עולה, כי האחים טסה ביקשו להבהיר למודגל כי הם עדיין שומרים על ההתחייבות שקיבלו על עצמם. מכתב זה גם מלמד על תפיסת טסה שמודגל מתחרה בה (ויש בו כדי להעיב על טענתם של הנאשמים, שהקשר עם מודגל היה קשר אנכי). המכתב חתום על ידי שאלתיאל ואלי טסה, כאשר שמות שניהם מודפסים וליד כל שם מצויה חתימה בכתב יד. אלי טסה אישר כי מדובר בחתימתו (פר' 3.4.06, עמ' 19).
- האם מנדל גולדברג היה צד להסדר
- אשר למנדל גולדברג - המאשימה טוענת, כי לאורך כל עדויותיו בפני בית המשפט נקט גולדברג ברצף של התחמקויות ותמרונים בכל הנוגע לפגישותיו עם האחים טסה, בניסיון ליצור מצג שווא, לפיו לא היה מעורב כלל בהסכם אי-הייבוא.
בתחילת הדרך, בהודעה שמסר לחוקרי רשות ההגבלים העסקיים, טען גולדברג כי נפגש עם האחים טסה פעם אחת בלבד. בהמשך, הוצגו לגולדברג המוצגים ת/49 ות/153 המתייחסים לפגישה בה השתתף בשנת 93', והוא נשאל האם זו הפגישה שזכר, וגולדברג השיב בחיוב ואף אישר את עניין ההימנעות מייבוא כדבר שעלה בפגישה (שם, ש' 409-420).
ברם, בעדותו אמר גולדברג, כי כל התשובות שנתן בהודעתו בנוגע לפגישה עם האחים טסה התייחסו למעשה לפגישה משנת 90' (פר' 6.1.05, עמ' 19-20). המאשימה
--- סוף עמוד 186 ---
טוענת, כי מאחר שהודה בהשתתפות בפגישה אחת העדיף גולדברג לטעון כי הייתה זו הפגישה שמחוץ לתקופת כתב האישום, ואולם, לדבריה, טענתו זו יסודה בשקר. המאשימה מוסיפה בהקשר זה, כי כשאישר גולדברג בהודעתו את השתתפותו בפגישה עם האחים טסה, היה זה לאחר שהוצג לו סיכום הפגישה, הנושא את תאריך הפגישה, משנת 93', ובהמשך ההודעה הוצג לו סיכום הפגישה משנת 90', הנושא גם הוא את תאריך הפגישה. החוקר אף התייחס מפורשות להבדלי המועדים בין הפגישות. אותה עת גולדברג דבק בעמדתו כי הפגישה הזכורה לו היא זו שנערכה בשנת 93'. אינדיקציה זו המלמדת, לטענת המאשימה, כי חזקה על גולדברג שהבחין בין הפגישות.