לאור האמור, מבקשת המאשימה שתועדף הודעתו של גולדברג על פני עדותו בפני בית המשפט, לעניין מועד הפגישה בה השתתף עם האחים טסה. טענה זו מקובלת עלי, מטעמי המאשימה. ואולם, אין הדבר מכריע גם בשאלה אם גם מנדל גולדברג נתן ידו להסכם אי-הייבוא, כטענת המאשימה.
המאשימה טוענת, כי גם דבריו של צנטנר תומכים במעורבותו של גולדברג בהסכם אי-הייבוא עם האחים טסה:
"... אני אמרתי באופן אינסטינקטיבי מנדל ידע, ויש על זה על מה להתבסס. אני לא יכול להצביע באצבע באיזה תאריך ומי סיפר לו את הדבר הזה, אבל ישנם דברים בחיים המשותפים של הפורום שאתה יודע אותם, אז בדיוק כאשר בא עורך דין ושואל אותך מתי בדיוק סיפרת לו, מתי סיפרו לי, אני לא יודע. אבל אני יודע שהוא ידע את זה, מפני שזה לא דבר קטן שאילון בן הרצל ישב איתי וחתמנו על חוזה. זה דבר גדול שהוא השתתף בישיבות, הוא קיבל דיווח על מה הוסכם בישיבות האלה, ואם נחטט בתיקים שלו, נמצא גם את החוזה הזה. אז להצביע בדיוק מתי ומי אמר למנדל, זה מה שהוא דרש ממני ...
אז מתי אמרו לו, מי אמר לו, וזה, לא, אני לא מסוגל לענות על שאלה כזו. אבל עניתי, מנדל ידע, אינסטינקטיבית, מפני שאני יודע ואני בטוח שהוא ידע. כי זה לא דבר קטן שמסתירים אותו ומחליטים" (פר' 28.4.03, עמ' 1366).
עדות זו אינה מבססת את אחריות מנדל גולדברג מעבר לספק, מאחר שהיא מבוססת על הערכה בלבד ולא על ידיעה ממש.
--- סוף עמוד 187 ---
- אני סבורה, כי בכל הנוגע לחתומים על נ/49 לא מתעורר ספק לגבי ההסכמה על ההסדר המבוטא ב-ת/49, ואולם, המצב שונה לגבי מנדל גולדברג, שאינו חתום. אכן, הוא נכח בפגישה הראשונה עם האחים טסה ביום 13.5.93, אך אין ראיה כי נטל חלק פעיל בפגישה זו. על-פי הראיות, הבקשה לנוכחותו באה מטסה, ולשיטת בן הרצל, הוא כלל לא היה נחוץ. בנוסף, על פי הראיות, הוא היה פסיבי בפגישה. מכל מקום, בפגישה המסכמת מ-31.5.93 הוא לא נטל כלל חלק. הדעת נותנת, כי אם מבחינת מודגל היה הוא גורם משמעותי בהתקשרות, היה החוזה מובא גם לחתימתו. בקביעה זו תומכת גם עדותו של בן הרצל, לפיה נושא הייבוא כלל לא נדון בפגישה הראשונה (ראו, לעיל, סעיף 125), והרי אין מחלוקת שגולדברג לא נטל חלק בפגישה השניה. עדות צנטנר, לפיה "הוא יודע" שגולדברג ידע על ההסכם לא היתה ראיה המסירה כל ספק. ניתן להעריך, כי אכן גולדברג התעניין וקיבל מידע לגבי תוצאות הפגישות שבהן נטל חלקית חלק, אבל אין די בכך לצורך קביעת ממצא מעבר לספק בהליך פלילי.
אשר לאישום החלופי - גם לגבי מנדל גולדברג נכון הניתוח שהוצג לעיל לגבי חודרלנד. בכתב האישום הוא מתואר "יו"ר דירקטוריון מודגל בתקופה הרלוונטית", ואין כל התייחסות לפעילותו כמנהל. על פי העובדות שהתבהרו, הוא היה יו"ר הדירקטוריון של מודגל, ולא הוכח כי היה בפועל מנהל, וככזה – גם לא היה "מנהל פעיל" לפי סעיף 48 לחוק, מעורבותו באירועים שכתב האישום מתייחס אליהם, לא חרגה מתפקידו כדירקטור, והמאשימה לא טענה אחרת. ויוטעם, כפי שצוין לעיל, לא הוכח מעבר לספק כי גולדברג ידע מה כלל ההסכם ת/49 עובר לחתימתו, שהרי על-פי הראיות, נטל חלק רק בתחילת המו"מ בין הצדדים. לכן, לא ניתן להרשיעו גם על-פי האישום החלופי.