--- סוף עמוד 194 ---
מרדכי ברי שתק לכל אורך חקירותיו ברשות, שתיקה שיש לה משמעות ראייתית. נאשם אשר בהיותו חשוד עשה שימוש בזכות השתיקה ובחר למסור גרסה אך במהלך הדיון במשפטו - עשויה שתיקתו בשלב החקירה לפעול לחובתו ולחזק את ראיות התביעה נגדו. על-פי טענות המאשימה, גם גרסת בן הרצל בהקשר למסמך האמור אינה משכנעת. זאת, מאחר שלפי בן הרצל, הסעיף היחיד שלא הוסכם בת/91 הינו הסעיף הכולל את תניית אי-הייבוא וקביעת מחיר המינימום ללקוח (פר' 30.6.04, עמ' 3996), דהיינו, אותו סעיף שאליו מתייחס האישום.
תמוה, מדגישה המאשימה, מדוע יופיעו באותו מסמך דברים שהוסכמו וגם דברים שלא הוסכמו ללא אבחנה ביניהם. יתר-על-כן, טענות אלה, בדבר חלקיות הסכמה על ת/91 אינן עולות בקנה אחד עם הדברים שמסר אוריאל ברי בהודעתו, בגידרה לא סייג את הכתוב במסמך; עם הערתו של מרדכי ברי, שנרשמה על גבו; עם תיוק המסמך ב"תיק ההסכמים" של חברת ש.א.ח.פ. מסקנות המאשימה הן, שההסכמות בין מודגל ל-ש.א.ח.פ הן העולות מ-ת/91 כולו, בלא הסתייגות מסעיפים כאלה או אחרים. היא מטעימה, כאמור, שאין זה סביר כי דווקא הסעיפים המפלילים לא הוסכמו ואחרים כן. המאשימה מבקשת להעדיף את הודעת אורי ברי בחקירתו, הנתמכת בעדותו האמינה של פלס, על פני עדותו בבית המשפט לגבי עצם ההגעה להסכמות "המפלילות".
- הכרעה במחלוקת לעניין תוקפו של ת/91
- השאלה העומדת לפני היא, אם הטענות שהעלתה המאשימה מסירים כל ספק לעניין היות של ההסדר ת/91 הסדר שנקשר בין הצדדים. בסופו של דבר, נותרה שאלה מרכזית ללא כל הסבר - מדוע המסמך אינו חתום על-ידי מי מהצדדים הנטענים לו, אף כי הוכנו בו מראש מקומות לחתימה. עניין זה לא הוסבר גם על-ידי פלס, העד שהציג אותו לחתימה, על-פי הגרסאות של ברי ושל אילון. פלס לא נשאל על-ידי המאשימה כל שאלה בנושא זה. אמנם, בעדותו אמר העד פלס כי הוא לא הכין את המסמך (פר' 15.1.03, עמ' 157-159), אבל גם אמר "אני יודע שההסכם הזה הוגש ל-ש.א.ח.פ" (שם). נראה, אפוא, שהוא גם יכול היה להתייחס לשאלת אי-חתימתו, כמי שבקיא בהסכמי מודגל. מכל מקום, עובדה היא שלא היתה לפני עדות כלשהי אשר התייחסה לנסיבות כריתת ההסכם, והמאשימה מעלה שורת שיקולים נסיבתיים גרידא, כדי לתמוך בכריתתו. איני סבורה כי די בכך כדי למנוע ספק. ויוטעם, העדר החתימות מתיישב עם גרסות הנאשמים בן הרצל והאחים ברי. גרסות אלו מחוזקות גם על-ידי העובדה שההסכם עם טסה, ת/49, נחתם, משמע- נהוג לחתום על הסכמים מעין אלה, מה גם שהוכנו עליו מקומות חתימה. משמע – עד התביעה, שהיה עד ישיר לפעולת הצגת המסמך לחתימה או כל עד אחר, לא ביסס
--- סוף עמוד 195 ---