--- סוף עמוד 45 ---
ת. הוא אמר את מה שהוא אמר אז אמרנו לו כן אנחנו ניקח את הדבר הזה וננסה לעשות ממנו משהו. אבל לא שלקחנו את עצמנו גברתי. חתמנו הסכם? מה המילה הסכמה משדרת לי כרגע? שלקחתי חתיכת נייר ואמרתי אני החתום מטה מסכים בזה לא לחרוג. ואם אני אחרוג תוציא אותי להורג, תקנסו אותי. תענישו אותי.
כב' השופטת: לא. אבל זאת לא הכוונה בהקשר שלנו.
ת. אבל אני הוצאתי את המילים מהקשרם גברתי ואמרתי הסכמה כי אני לא משפטן. אני יושב שם בחקירה גברתי. אני אומר את הדברים בתמימות. ולא יאהבו פה בתביעה לשמוע את המילה תמימות. הסכמה לקבל את הנחת המחזור שהוא נתן לנו. אבל זה מה שקראתי הסכמה גברתי אני הסברתי לך את זה. בא היצרן היחיד המונופוליסט אומר הנחת מחזור. נותן לנו ונדיב איתנו אפילו. פתאום מכניס יד לכיס. בא ואומר לכל אלה שאומרים אנחנו לא מרוויחים כסף עדיין ממשיכים להגיד שהשוק יורד כמו ששמענו כבר קודם תמכרו ב-57 והוא הולך להיוועץ ומקבל יעוץ משפטי. אחרי שהוא מציג כזה מצב ובאמת מצ'פר אותנו. אז מה באמת יכולנו לעשות? איזה התנגדות יכולה להיות? מה יכולנו להביע שם? אז מה להגיד שאנחנו לא מסכימים, אנחנו לא, זאת אומרת מה יכולנו בדיוק לעשות? אז אני קראתי לזה הסכמה. ככה קראתי לזה. בית המשפט יחליט מה הייתה המשמעות של ההבנה שלי בעניין הזה" (פר' 30.5.05, עמ' 127-1288).
המסקנה העולה מדברים אלו היא, לשיטתי, הפוכה מזו שאומר הדברים התכוון לה. הוא ביקש למנוע מסקנה שהסתמנה הסכמה, ובפועל הסביר את טעמה של ההסכמה שהסתמנה. לאור דברים אלו, לא ניתן להשתכנע מדבריו בהמשך כי לא יצא מבית איטונג עם הבנה כלשהי: "לא יצאתי עם שום הבנה … לא יצאתי עם שום הסכמה ועם שום הבנה" (פר' 6.6.05, עמ' 25-26).
- מדבריהם של סמי לוי ושל פלס שהובאו לעיל, עולה בבירור מדוע התקשו שניהם לקרוא לתוצאת חילופי הדברים בישיבה "הסכמה", אף כי היא עלתה בבירור גם מדבריהם. להבנתי, השיקולים עליהם נשענו דוברים שונים בהקשר זה, שצוינו לעיל, אינם רלבנטיים לשאלת קיום ההבנה. אם למשל, לשיטתו של סמי לוי לא היתה ברירה אלא להסכים, הדבר אינו שולל את ההסכמה שהסתמנה. אולי לא היתה זו הסכמה במלוא מובן
--- סוף עמוד 46 ---
המילה, וכמובן לא כזו שהשתכללה עד כדי התחייבות הדדית, ואולם, כל הבנה – ולמצער זו שהצדדים ישתדלו לפעול על פיה – די בה לקיום הסדר, ובוודאי כזו שסמי לוי התייחס אליה מפורשות: "הוא אמר את מה שהוא אמר אז אמרנו לו כן, אנחנו ניקח את הדבר הזה וננסה לעשות ממנו משהו" (כמובא לעיל). לשון אחר – המשווקים אמרו לאילון בן הרצל בבית איטונג כי ינסו לפעול על-פי המלצתו. דברים אלה אינם מתיישבים עם מסקנתו של סמי לוי, שלא היתה הסכמה. הוא הדין בכל הנוגע למסקנתו של פלס. לשיטתי, תשובותיו של פלס, שהודגשו על-ידי הנאשמים, אינן פוגעות במסקנתי שהיתה הבנה בין המשתתפים בישיבה, כפי שהוסקה מדבריו לעיל. מה גם, שהשיקולים שהרתיעו אותו מלהסיק קיומה של הבנה כזו אינם רלבנטיים לשאלת ההסכמה.
- מכל מקום, אמירות אלו של עד התביעה המרכזי ושל סמי לוי, מלמדות לכאורה שרקמת ההסכמה בבית איטונג, אם היתה, היתה פתוחה ביותר. לכאורה, הובעה אפילו נימת התנגדות לקבלת ההמלצה, ומודגל עצמה העדיפה שלא לדעת כיצד יפעלו המשווקים, אלא שכלל הראיות שהובאו לעיל גוברות על רושם זה, ומלמדות שהסתמנה הסכמה למחיר שהומלץ, דהיינו, הבנה לאמצו בעתיד. לשון אחר, אני סבורה, כי הוכח מעבר לספק כי מודגל, בהזמינה את המשווקים לישיבה משותפת בעת מתן המלצתה, הביאה בפועל להסכמה, ולו מכללא, של המשתתפים, הסכמה בדבר אימוץ ההמלצה, שניתן לה ביטוי בישיבה. הישיבה המשותפת של המשווקים הקלה על יושבי בית איטונג להעריך באופן קולע למדי כיצד יפעלו האחרים, זאת גם אם מודגל לא קבעה מנגנוני עקיבה אחר ההתנהלות ולא הזמינה בישיבה עצמה הודעה של כל אחד מהם לגבי התנהלותו בעתיד. לכן, הדברים של פלס המלמדים על הסכמה לגבי תוכן ההמלצה, הם המשקפים את התנהלות הדברים בישיבה בצורה המדויקת יותר. כמו-כן, הערכתו כי לאחר הישיבה לא ידעו המשווקים איזה מחיר יקבע כל אחד מהם אינה סותרת את המסקנה שכל אחד מהם יכול היה להעריך, על-פי התגובות בישיבה, שהאחרים יטו להעמיד את מחיר ההמלצה כמחיריהם. בתחום ההגבלים העסקיים, אין צורך בוודאות לגבי התנהגות האחרים, אלא די בנטיה כאמור כדי שתנבע ההשלכה התחרותית וכדי שיוכר קיומו של הסדר כובל.
- לסיכום, בהסכמה שהושגה בישיבה, מטבע העניין, היה כדי לבסס ציפייה לגבי ההתנהגות העתידית של המשתתפים. כל אחד מהם אמנם לא ידע בוודאות כיצד האחרים יפעלו, אבל הדעת נותנתשנטה להעריך שהאחרים יפעלו על-פי ההבנה שהסתמנה. אכן, לא היה לו ביטחון בכך, במיוחד אם הובהר שהמחיר "מומלץ" בלבד, ואולם, על יסוד הראיות שהוצגו, מסקנתי היא שתגובת המעורבים ביססה הערכה כזו. אין צורך בראיה מיוחדת לביסוס מסקנה זו, מאחר שהיא נשענת על הטבע האנושי, דהיינו, על האופן הטבעי והמקובל שבו אנשים מעריכים התנהגות של אחרים. אופן זה מונח ביסודו של חוק ההגבלים העסקיים
--- סוף עמוד 47 ---