--- סוף עמוד 41 ---
- אין לכחד כי הביקורת שהושמעה בנוגע לצורך להבחין בין סוחר המהלל את סחורתו שלו, לבין סוחר המשמיץ את סחורת המתחרה, יש בה טעם (ראו אצל Hayden, עמ' 88-84; כן ראו ההתייחסות אצל פרידמן – האופציה הלא מנוצלת, עמ' 435 בטקסט הצמוד לה"ש 66). לטעמי, ייתכן כי ניתן להכיל הבחנה זו בתוך דל"ת אמותיה של עוולת תיאור כוזב, ולמצוא לה עיגון מסוים במסגרת מבחן הרצינות. דהיינו, כאשר סוחר מהלל את מרכולתו שלו, השפעת הדברים על הצרכן הסביר היא מינורית, אם בכלל. אולם כאשר סוחר מזהיר מפני סחורתו הגרועה של מתחרהו – ייתכן כי צרכנים ישיתו לבם לדברים ביתר קלות. טול דוגמה בה סוחר מציין בפני קונה כי סחורתו היא האיכותית ביותר בשוק. ברוח הדברים שהובאו לעיל, ניתן להניח כי הצרכן הסביר לא ייחס לדברים משקל של ממש. לעומת זאת, טול דוגמה בה סוחר מגלה את אוזנו של הקונה כי סחורתו של המתחרה אינה אלא סחורה מסוג ב'. האם ניתן לומר באותה מידה של בטחון כי "אזהרה" מסוג זה לא תשפיע על לבו של הקונה? ביטוי מסוים לגישה זו אנו מוצאים בדין האנגלי. כך, בענייןDe Beers צוין כי אמירה בסגנון "סחורתי טובה משל פלוני" אינה מקימה עילה. לעומת זאת, אמירה בנוסח "סחורתי טובה משל פלוני, משום שסחורתו של פלוני היא זבל גמור" – תקים עילת תביעה, אף שלכאורה מדובר בהבעת דעה. לעניין זה, בהמשיכו את הקו שהותווה בפסיקה לאורך השנים, בית המשפט קבע כי קו הגבול עובר על פי מבחן הרצינות, דהיינו האם אדם סביר יתייחס לטיעון כטיעון רציני (ראו גם אצל Wadlow, עמ' 428). אוסיף, כי לטעמי אין לשלול את האפשרות כי מידת ההשפעה תהא תלויה בסוג המוצר. כך, הדעת נותנת כי אין דינה של "אזהרה" לגבי תרופות או מוצרים המיועדים לפעוטות, כדינה של "אזהרה" לגבי מוצרים כגון פריטי לבוש למבוגרים וכיו"ב (עמית בעמ' 241, וראו ההפניה שם לסעיף 7א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בפרסומות ודרכי שיווק אחרות המכוונות לקטינים. עוד בנושא זה ראו תקנות הגנת הצרכן (פרסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים), התשנ"א-1991; קרניאל, עמ' 367-361).
- יישום הדברים למקרה דנן מוביל לתוצאה אחת שאין בלתה, והיא כי האופן בו הוצגו הסוכנים בתשדירים אינו עולה כדי תיאור כוזב. מאחר שהדברים פשוטים ומתבקשים, אין כאן מקום להאריך, ואסתפק בהתייחסות קצרה.
ראשית, אין חולק כי הצגת הסוכנים כמיושנים ונהנתנים, אינה בגדר הצגת טיעון שבעובדה, ואף אינה מתיימרת לעשות כן. מדובר בהצגה פארודית של דמות הסוכן (שאינו נראה על גבי המסך) באמצעות דמותה האקסצנטרית והתזזיתית של מזכירתו. אין כאן עובדה ואף לא צל של עובדה, לא הצגה של המציאות ולא ניסיון