לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נוקטות לשון "מקום" (מקום מגורים, מקום העסק, מקום יצירת ההתחייבות, מקום שנועד לקיום ההתחייבות, מקום מסירת הנכס, מקום המעשה או המחדל). היעלה על הדעת להוציא את האינטרנט מתחום סמכות השיפוט המקומית כי איננו בא בגדר "מקום"?
- מפאת קוצר היריעה ובהעדר טיעון ממצה, אין ניתן לומר באחריות שכל אימת שהמונח "מקום" מופיע בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה הרי שמן הראוי להחילו גם על אינטרנט. יתכן ויימצאו יוצאים מן הכלל, זעיר פה זעיר שם, אך הכלל צריך להורות כי אינטרנט בא בגדרו של "מקום". הטיעון של איגוד האינטרנט הישראלי, שהתקבל על דעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כי לפי האמת, ולפי הגדרתו המילונית, המרחב הוירטואלי איננו "מקום", איננו משכנע דיו. הלכה פסוקה, מושרשת וידועה היא זו ש"מילותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק" (דברי השופט(כתארו אז) א' ברק בע"פ 787/79 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 421, 427 (1980)). שם נקבע כי "הבורח ממשמורת חוקית", איננו רק אסיר שנמלט באופן פיזי מבית הסוהר, אלא גם אסיר שלא שב מחופשה: "ניתן לטעון, כי עניין לנו בהוראה פלילית, וכי יש לפרשה על דרך הצמצום, תוך מתן משמעות 'פיסית' בלבד לביטויים 'משמורת' ו'בריחה'. אין בידי לקבל קו מחשבה זה. חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה" (שם). לא נס ליחם של הדברים הללו, הם ישׂימים גם לענייננו, ואף מכוח קל וחומר: שם דוּבּר בעבירה פלילית, ענייננו כאן באמצעי מינהלי.
- עולם המשפט אינו ערוך עדיין, כאמור, במיטבוֹ, לקדם את פני האינטרנט, כך גם עולם הלשון. המונחים המשמשים אותנו במרחב הוירטואלי הריהם שאוּלים מן העולם המוחשי. באינטרנט משמש אותנו "שולחן עבודה"; המשתמש "גוזר" ו"מעתיק", "מדביק"ו"מוחק", "כותב" "פתקים", "מאחסן" ב"תיקיות", "שולח" ל"סל המיחזור" ומקבל ל"תיבת הדואר" "מסמכים" ו"דואר זבל". על רקע זה, "מקום" כלל וכלל איננו חריג. לא תהא זו סטיה מ'עקרון החוקיות', ולא מכללי הפרשנות, אם נקבע כי "מקום" מכיל בקִרבו גם את המרחב הוירטואלי, ואוצֵר במשמעוֹ גם אתר אינטרנט. ואם בשגרת הלשון אנחנו מדברים על "אתר"אינטרנט, הבה נזכור את משמעותו המילונית ואת מקורו התלמודי (בבלי, זבחים ז, א): 'אתר' הוא 'מקום'.
--- סוף עמוד 18 ---
- הנה כי כן, בבואנו לפרש את הוראת סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין אינני רואה הצדקה לגישה דווקנית ומצמצמת, לפרשנות "מקום" כמקום פיזי בלבד. בעת המודרנית הנוכחית, גם אתר אינטרנט הוא סוג של מקום. לשונו של הסעיף סובלת גם את סיווגו של המרחב הוירטואלי – או אולי מוטב נקרא לו "מרחב ממוחשב" – כ"מקום".
- מן הלשון אל התכלית: בעניין תשעים הכדורים, ציין השופט (כתארו אז) א' גרוניסאת תכלית האיסור על משחקים אסורים, את המטרה הערכית, אדם לעמל יוּלד, ולא להתעשרות קלה התלויה בגורל. התמכרות להימורים היא נגע קשה ופגיעתו רעה לפרט, למשפחתו ולחברה כולה. קדם לחוק העונשין, החוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), תשכ"ד-1964, וקדם לשופט גרוניס השופט חיים כהן, ואֵלו הם דבריו על כוונת המחוקק בחוק הקודם:
"כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה ברורות מטיב החוק ולשונו, היא להילחם, בדרך הטלת דיני העונשין, בנגע של הגרלות והימורים – הוא הנגע של זכיה בכסף או בשווה-כסף שלא ביגיע כפיים או בתמורה סבירה אחרת, כי אם במזל הגורל. בצדק הזכירנו מר טרלו את העובדה הידועה לכל בר-בי-רב, כי יצר לב האדם רע הוא לנסות מזלו במשחקי גורל; ואין צורך בחוש מסחרי מפותח במיוחד כדי להעריך את סיכויי הריווחיות המרובים אשר הם טמונים בניצולה המסחרי של נטיה טבעית אנושית זאת. אמר מר טרלו, ואני מסכים עמו, שניצול מסחרי זה, על כל צורותיו השונות, מביא לידי דימורליזציה; אוסיף ואומר מצדי כי המעוות אשר החוק בא לתקנו אינו רק עידוד השאיפה להתעשרות קלה ולא בעמל ובמשפט, כי אם גם – ואולי בעיקר – שימת המכשול בפני עיוור, שבמקום שיוציא אדם את כספו למחייתו ולמחיית ביתו, מניחו על הקרן הצבי של המזל" (בג"ץ 131/65 סביצקי נ' שר האוצר, פ"ד יט(2) 369, 376 (1965)).
- עינינו הרואות, הנגע הזה אינו חדש עמנו. להלן עדות נאמנה על התופעה ועל נזקיה, עוד מלפני מאתיים שנה, בתיאור גורלם של המשחקים בקוביה: "... וגם בזה רבו המתפרצים, אשר זה דרכם כסל למו ואומנותם בכך לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק, בבתים ובגגות ובקרנות, ומשקיעים כמה ממון וכמה נפשות עד שיש שמכלים את ממונם. אף
--- סוף עמוד 19 ---