"מקום... הימורים" בסעיף השכן, סעיף 228 לחוק העונשין. או אז, לא רק שהמשטרה לא תוכל להוציא צווים להגבלת גישה לאתרי הימורים באינטרנט, אלא שספק אם ניתן יהיה עוד להרשיע מי שמנהל באמצעות האינטרנט "מקום משחקים אסורים, או מקום לעריכת הגרלות או הימורים" (סעיף 228 לחוק העונשין). נמצאנו סותמים לכאורה את הגולל לא רק על הגבלת הגישה לאתרי הימורים בלתי-חוקיים באינטרנט, אלא גם על אכיפת איסור החזקה או ניהול אתרי אינטרנט של הימורים בלתי-חוקיים. זאת, עד שיבוא לציון גואל בדמוּתו של תיקון חקיקתי, במהרה – או שלא במהרה – בימינו.
- לא זו אף זו, המונח "מקום" משמש בחקיקה בישראל בעבירות שונות ובהקשרים רבים. למשל: "מקום ציבורי" מוגדר בסעיף 34כד לחוק העונשין, ומצויין בכמה וכמה סעיפי עבירות ועונשים; פרק ג' בחלק המקדמי של חוק העונשין, עניינו ב"תחולת דיני העונשין לפי מקום עשיית העבירה" [ההדגשה שלי – נ' ס']. כיום נשענת סמכות השיפוט ביחס לקביעת מקום ביצועה של עבירה על תפיסת האינטרנט כ"מקום". מקום שבו נצפה אתר אינטרנט, או שנעשה בו שימוש, הריהו "מקום" המקים סמכות שיפוט. האם נדיר מעתה את האינטרנט מתחולת דיני העונשין משום שאיננו בא בגדר "מקום"? האם נתיר הפליה באינטרנט משום שאיננו נכלל בהגדרת "מקום ציבורי" בסעיף 2 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000?
(ראו למשל הכרעת דין מרשיעה בעבירה של תמיכה בארגון טרור שבוצעה באינטרנט, ובה נפסק כי זהו "מקום ציבורי": ת"פ (נצרת) 12641-11-10 מדינת ישראל נ' אבו סלים [פורסם בנבו] (סגנית הנשיא יונג-גפר) פיסקאות 56-47 (1.4.122)).
- המשפט האזרחי נדרש גם הוא לעיתים מזומנות להחיל את המושג "מקום" על האינטרנט. סמכות השיפוט המקומית – נפסק לא אחת – לגבי תביעות שעילתן באינטרנט, נתונה לבתי המשפט ברחבי הארץ כולה. למשל, בתביעה על הפרת זכות יוצרים וקנין רוחני בפרסום באתר אינטרנט של חנות וירטואלית למכירת כלי בית ומתנות, נקבע ש"התמונה הוצגה באינטרנט, דהיינו, בכל מקום ומקום בתחומי מדינת ישראל. ממילא הרי ברור כי מקום המחדל היה בכל המדינה וממילא בכל מחוז ומחוז... הסמכות המקומית משתרעת על כל תחומי מדינת ישראל" (דברי השופט א' טננבוים בב"ש (שלום י-ם) 8033/06 שטיינברג נ' לוי [פורסם בנבו] (10.4.2007). דבריו אלו ב'כובעו' כשופט אינם עולים בקנה אחד עם דבריו בכובעו כ'מלומד', דברים תקיפים במאמרו הנ"ל כי "אתר אינטרנט איננו מקום", אשר עליהם הסתמך בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק הדין נשוא הערעור (פיסקה 37)). ודוק: כל החלופות המנויות בתקנה 3(א)
--- סוף עמוד 17 ---