המשותפת בדרך כלל לאותן עבירות, בין אם הן נעשות פה, בין אם שם, מחייבת לעשות מאמץ פרשני על מנת למנוע יצירת פרצות מלאכותיות באכיפת הדין הפלילי, שנִזקן רב. על הנזק החמור שניתן לגרום באמצעות שימוש באינטרנט עמדה השופטת א' חיות: "פגיעה זו שבה עסקינן רותמת את הקידמה האנושית ואת חידושי הטכנולוגיה בתחום המיחשוב לשירות הפשע ומולידה סוג חדש ומסוכן של עבריינות שאין להקל בו ראש. עבריינות זו אינה כרוכה אומנם בפגיעה פיסית-מוחשית המותירה סימנים בגופו של הנפגע והיא מתבצעת מרחוק ובלחיצת כפתור, אך פגיעתה רעה עד מאוד והיא נוגעת ברבדים שונים ובהם, כאמור, ביטחונו האישי ופרטיותו של הקורבן וכן קניינו, עסקיו וסודותיו המסחריים" (בש"פ 1439/06זלטובסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.06)). כיוצא בדברים הללו אמר גם השופט(כתארו אז) א' גרוניס: "רשת האינטרנט מהווה כר פורה לביצוע פעילות עבריינית מסוגים ומינים שונים, ובין היתר פעילות המכוונת נגד ביטחון המדינה. אין להתעלם מכך שעידן האינטרנט הוביל להקלה משמעותית, מבחינה טכנית, בביצוע עבירות כגון קשירת קשר לביצוע דבר עבירה. כך, במקרה שלפנינו אין חולק כי ההיכרות בין ע' וס'... נעשתה באקראי דרך האינטרנט. כלומר, ייתכן שאלמלא המפגש האקראי באינטרנט לא היו השניים נפגשים וקושרים קשר לבצע את המעשים שתוארו בכתב האישום. הנה כי כן, המקרה דנא מדגים את הצורך להטיל ענישה מרתיעה על תופעות הלוואי השליליות והעברייניות שנלוו להתפתחויות הטכנולוגיות ברשת האינטרנט" (ע"פ 7430/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.2.12)).ישנן עוד דוגמאות לרוב, ודומה כי ידיעה שיפוטית היא זו, שהאינטרנט מנוצל גם לפשיעה חמורה ומסוכנת בקנה מידה נרחב.
- פדופיליה היא רעה חולה באינטרנט. האם נאמר כי חומר פדופילי במרחב הוירטואלי אינו אלא אוסף של 'פיקסלים' – אין בו ממשות – ויד המשפט תקצר מלטפל בו? בפועל, בתי המשפט אינם עומדים מנגד, ומחילים את הוראות חוק העונשין על עבירות אשר מתבצעות באמצעות האינטרנט. הדבר אינו נעשה כמובן באופן אוטומטי לכל דבר ועניין, אלא לאחר בחינת היסוד העובדתי והנפשי כנדרש, על-פי נסיבותיו של כל עניין, ותוך ישום כללי המשפט הפלילי (ראו גישתו של אסף הרדוף הפשע המקוון 17 (20100) היוצא חוצץ נגד הגישה לפיה מאפייני האינטרנט שומטים את הקרקע מתחת לדין הפלילי. לפי גישתו, המארג האנליטי שעומד בבסיס התנהגות פלילית המתבצעת בסביבה פיזית מתקיים גם ברשת האינטרנט).
- נחזור למשמעות "מקום... הימורים" בסעיף 229(א)(1) הנ"ל לחוק העונשין, שהמשטרה רשאית להורות על סגירתו. אם מדובר – כפסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים – במקום פיזי ולא וירטואלי, כי אז הדעת נותנת שזו תהיה גם פרשנות
--- סוף עמוד 16 ---