באינטרנט, ואף אחת מהן לא התגבשה לכדי דבר-חקיקה. חברי כנסת הביעו דעות שונות, אך אינני סבור כי ניתן לדלות מן הדברים הללו מסקנה ברורה על כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק, כפי שעשה בית המשפט לעניינים מינהליים: "העובדה כי המחוקק דן בהצעת החוק לגופה והחליט לא לאמצה, מלמדת כי כוונתו הסובייקטיבית הייתה שלא להחיל את עקרונותיה בפועל... הכוונה הסובייקטיבית והקונקרטית של המחוקק בעניין דנן, מלמדת כי ביקש שלא ליתן למפקד המחוז סמכות לחסום גישה לאתרי הימורים על-פי שיקול דעתו" (פיסקה 611). גבי דידי, אין זו מסקנה מוכרחת כלל וכלל. לפי האמור בפרוטוקול, סברו חלק מחברי הכנסת כי אין צורך בחקיקה כלל, וכי הסמכות נתונה גם כיום. לאור הדברים המגוונים שנאמרו שם, ישנן גם אפשרויות נוספות. בסכּמו את הדיון העלה יו"ר הוועדה את הקשיים שצוינו, אך המגמה היתה לקיים דיון נוסף. על כל פנים, אין ניתן להתבסס על מקטע צר של הליכי חקיקה ועל קומץ של חברי כנסת הנמנים על חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לצורך גיבוש תפישה על כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק.
סוף דבר
- אינני סבור כי הייתה הצדקה לביטול הצווים שהוציאה המשטרה, על דעת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, להגבלת גישה לאתרי הימורים באינטרנט.
ראשית, זכות העמידה של איגוד האינטרנט הישראלי בעתירה זו, מוטלת בספק; שנית, הפגיעה הנטענת בחופש הביטוי, כלל וכלל איננה 'כצעקתה'; שלישית, העיקר הוא, כי יש בהוראת סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין הסמכה למשטרה להוצאת הצווים. כך על-פי לשון הסעיף, הגיונו, ההיסטוריה החקיקתית ותכלית החקיקה.
אציע אפוא לחברַי לבטל את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים ולהורות על השבת הצווים להגבלת הגישה לאתרי הימורים באינטרנט על כנם.
הערה
- למקרא חוות דעתו של חברי, השופט ע' פוגלמן, דומני כי החמיר קמעא עם המדינה באשר לשימוש בצד ג' – ספּקי הגישה – לצורך הפעלת הסמכות שלפי סעיף 229 לחוק. נדרשתי לכך בפסקאות 45-44 לעיל. אוסיף אך זאת: חברי מזכיר את ההבחנה הידועה ביןאצילת סמכות, הכוללת גם הפעלת שיקול דעת, לבין הֵעזרוּת בעניינים טכניים הקשורים להפעלת הסמכות. חברי מכיר בכך שספּקי הגישה לא נדרשו להפעיל שיקול דעת, והמשטרה ביקשה רק להסתייע בהם לשם ביצוע סמכותה. מדובר בפעולה טכנית של חסימת אתר לפי כתובת IPהמצויינת בצו. ברם, לדעת חברי, עדיין
--- סוף עמוד 28 ---