סעיף 13(9) לחוק מונה, אפוא, שלושה מצבים אשר בהם תינתן מכוחו חסינות מוחלטת למפרסם. הראשון - כאשר המפרסם חייב לפרסם על פי דין; השני - כאשר המפרסם חייב לפרסם על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין והשלישי - כאשר המפרסם היה רשאי לעשות כן על פי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין.
בית המשפט המחוזי קבע כי "דבריה של פרוש נאמרו במסגרת מילוי תפקידה ועל פי היתר של רשות ני"ע, [ו]מוגנים באופן מוחלט מפני הגשת תביעת לשון הרע בגינם" (פסקה 45 לפסק הדין). בכך כיוון בית המשפט אל מצב הדברים השלישי המתואר בסעיף 13(9) לחוק, בהפנותו אל הוראת סעיף 2 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 הקובעת כי תפקידה של הרשות לשמור על ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות
--- סוף עמוד 26 ---
ערך. מתוקף תפקידה זה, כך הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, אחראית הרשות, בין היתר, לפקח על ענף קרנות הנאמנות ולהסדיר את פעולתו והיא רשאית "ליתן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם של מנהל קרן ונאמן, של נושא משרה בהם ושל כל מי שמועסק על ידם, והכל כדי להבטיח את ניהולם התקין של מנהל הקרן והנאמן ואת השמירה על עניינם של בעלי היחידות ..." (סעיף 97 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994) (להלן:חוק ההשקעות). בית המשפט המחוזי הוסיף והפנה בהקשר זה אל תצהירה של פרוש שבו פירטה מהן הפעולות בהן נקטה מתוקף תפקידה ברשות על מנת לפקח על קרנות הנאמנות (ראו סעיף 41 לפסק הדין, כן ראו חקירתה הנגדית של פרוש, פרוטוקול הדיון מיום 11.7.2011, בעמ' 36-37). בהינתן הוראות החוק הרלוונטיות המפורטות לעיל והראיות שהובאו בפניו, הגיע בית המשפט אל המסקנה כי שיחת הטלפון שעמדה במוקד התביעה, אותה קיימה פרוש עם סלומון, הייתה במסגרת סמכויותיה של פרוש ונעשתה מכוח ההיתר שניתן לה על ידי הרשות.
מסקנה זו מקובלת על חברי השופט י' דנציגר, הסבור אף הוא כי פרוש הייתה רשאית להזהיר את סלומון מכוח תפקידה ברשות על פי ההיתר שקיבלה לכך (פסקה 58 לחוות דעתו).
- לא אכחד כי השאלה האם ראוי ליתן חסינות מוחלטת ללא סייג לדברים שנאמרים על ידי אדם ה"רשאי לעשות" כן על פי היתר של רשות מוסמכת, היא שאלה נכבדה וניתן להעלות על הדעת מקרים – בלא שיובן מדבריי כי המקרה שבפנינו נמנה עם מקרים אלה - אשר בהם לא יהיה זה ראוי ליתן חסינות כזו. כך למשל כאשר הפרסום נעשה בהרשאה אך שלא לצורך, בחוסר תום לב או בזדון ממש. אך בין אם ההסדר הנורמטיבי הקיים רצוי ובין אם לאו, ככל שקמה למשיבים חסינות מוחלטת לפי סעיף 13(9) לחוק – ואני שותפה לעמדתו של חברי השופט דנציגר כי זו אכן קמה במקרה דנן - דין הערעור להידחות מטעם זה, ובהינתן מסקנה זו אני סבורה, כפי שציינתי בפתח הדברים, כי אין מקום להוסיף ולבחון האם קמות למשיבים אם לאו גם הגנות כלשהן הקבועות בחוק בסעיפים 14 או 15לחוק. בית המשפט המחוזי דן אמנם בסוגיות אלה בבחינת למעלה מן הצורך, אך לטעמי אנו כערכאת הערעור איננו נדרשים לעשות כן. משכך לא אביע עמדה באשר לקביעות ולמסקנות שאליהן הגיע חברי השופט דנציגר בקשר עם תחולתן של אותן הגנות.