ההליך בבית המשפט המחוזי – גלגול ראשון
- המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית, בה דרש פיצוי בגין הדברים שאמרה פורוש למנכ"ל סולומון שוקי הון במסגרת שיחת הטלפון, אשר מהווים, לדבריו, לשון הרע. הפיצוי הנתבע עמד על 2.5 מיליון ש"ח ולחילופין הסכום המרבי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק). לטענת המערער, כתוצאה משיחת הטלפון ניתקה סולומון את קשריה אתו, באופן שהסב לו נזקים משמעותיים.
- המשיבים כפרו בכך שהקשר בין סולומון לבין T.I.M הופסק כתוצאה משיחת הטלפון. לטענתם, הקשר נפסק כתוצאה משיקולים הקשורים בפעילותו של המערער. המשיבים טענו כי שיחת הטלפון אינה משום פרסום לשון הרע, ואף לוּ הייתה כזאת, עומדות לזכותם הגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. המשיבים כפרו גם בטענותיו של המערער ביחס לנזקים שנגרמו לו כביכול בעקבות שיחת הטלפון.
- בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' רונן) סבר שדבריה של פורוש במסגרת שיחת הטלפון היוו פרסום לשון הרע וכי קיים קשר סיבתי בין הפרסום הנ"ל לבין אחד או יותר מהנזקים הנטענים על ידי המערער. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבים אינם אחראים בגין הפרסום האמור, שכן עומדות להם הגנות שונות, כפי שיפורט.
--- סוף עמוד 5 ---
שיחת הטלפון לא תועדה בדרך כלשהי, ולכן לא ידוע מהן המילים המדויקות שנאמרו על ידי פורוש. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע, כי ממכלול העדויות ברורה רוח הדברים שנאמרו בשיחה – פורוש התריעה בפני מנכ"ל סולומון שוקי הון והזהירה אותו מפעולותיו של המערער, להן אחראית סולומון כמנהל הקרן. בד בבד, בית המשפט קבע כי פורוש לא הודיעה לעטר על קיומם של הליכים פליליים נגד המערער. עם זאת, עולה כי פורוש מסרה לעטר מידע נוסף, לפיו יש חשדות ברשות לניירות ערך ביחס להתנהלות לא תקינה של קרן רעם 90 עובר להתקשרות עם סולומון או אף כי מתקיימות ברשות לניירות ערך חקירות כלשהן ביחס למערער. מידע זה לא היה גלוי באותה עת לציבור. כאמור, בית המשפט קבע כי דברים אלה אכן מהווים לשון הרע.
- אשר לשאלת הקשר הסיבתי בין הדברים שנאמרו בשיחת הטלפון ובין ניתוק היחסים בין T.I.M ובין סולומון, קבע בית המשפט המחוזי, כי שיחה זו הייתה גורם מצטבר להסתייגויותיו של עטר מאופן ניהול הפעילות של הקרן, כאשר לא היה די באחד הגורמים הללו כשלעצמו. לשיטת בית המשפט המחוזי, התקיים קשר סיבתי בין הפרסום בשיחת הטלפון לבין ניתוק ההתקשרות בין T.I.M לבין סולומון.
- בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער לפיה עקב שיחת הטלפון וניתוק היחסים עם סולומון הוא נאלץ להתקשר עם חברת אקסלנס, ורק בגלל התקשרות זו הסתבך בסופו של יום בפלילים. הסתבכות זו, כך נקבע, היא תוצאה ישירה של אשמתו שלו והיא לא הייתה במתחם הציפייה של פורוש.
- בית המשפט המחוזי קבע, כי הפרסום דנן חוסה תחת החסינות שבסעיף 13(9)לחוק איסור לשון הרע, שכן פורוש מילאה את תפקיד הפיקוח הנתון לה על פי דין ופעלה לשמירה על האינטרסים של בעלי היחידות בקרן רעם 90. שיחת הטלפון נועדה להתריע בפני עטר על הצורך בהידוק פיקוחו על התנהלות הקרן ועל הצורך בהפעלת סמכויותיו לצורך שמירה על טובת בעלי היחידות.
- בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי דבריה של פורוש בשיחת הטלפון חוסים תחתסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. זאת, משום שהמשיבים הוכיחו כי דבריה של פורוש לעטר היו נכונים, ובנוסף, היה בפרסום האמור עניין ציבורי, שכן מטרתו הייתה לוודא את תקינות פעילותה של הקרן ולהגן על המשקיעים.