(סעיף 1: 4 חלופות)
(סעיף 2)
(חסינויות)
(סעיף 13: 11 חלופות)
(סעיף 14)
אמת + עניין ציבורי
ההגנה
(סעיף 15: 12 חלופות)
נטלים
(סעיף 16)
(סעיף 17)
פרק ב' לחוק
- במקרה שלפנינו, כאמור, אין ערעור על כך שנעשה "פרסום", כמשמעו בסעיף 2לחוק, הכולל "לשון הרע", לפי סעיף 1 לחוק. המחלוקת מתמקדת בשאלת התקיימותן של הגנות מסוימות שמעניק החוק למי שפרסם לשון הרע. אעבור, אם כן, לעסוק באלה.
- סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע רשימה של פרסומים שהם מותרים, הגם שיש בהם לשון הרע. סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע קובע הגנות שונות הפוטרות את המפרסם מאחריות בגין לשון הרע. סעיף 14 עניינו בפרסום שהוא אמת ושיש בו עניין לציבור. סעיף 15, על תת-סעיפיו, עניינו בפרסומים שקיים אינטרס ציבורי המצדיק את הגנתם, אם כי הוא נופל מהאינטרס שבהגנת ה"פרסומים המותרים". הגנה זו תחול רק על פרסומים שנעשו בתום לב (שנהר, עמ' 187; דנ"א דיין, סעיף 20 לחוות דעתו של הנשיאגרוניס).
--- סוף עמוד 11 ---
- כל אחת מההגנות שבחוק איסור לשון הרע מתאפיינת בכך, שהיא יכולה להתקיים גם כאשר ההגנות האחרות אינן חלות. כמו כן, ההגנות עשויות להתקיים גם בכפיפה אחת (שנהר, עמ' 188-187).
חרף תרשים הזרימה שהובא לעיל, אתחיל דווקא בשאלת התקיימותה של הגנת ה"אמת בפרסום", הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. זאת, משום שאני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי הגנה זו מתקיימת במקרה דנן.
הגנת אמת הפרסום
- הגנה זו משקפת את נכונות המחוקק להתיר פרסומים עובדתיים שיש בהם משום פגיעה בשם הטוב ואף בכבודו של מושא הפרסום, מקום שמתקיימים שני תנאים: (1) מדובר ב"אמת"; (2) מדובר במידע שיש בו עניין לציבור. היסוד הראשון הוא עובדתיבעיקרו, והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא ערכית בעיקרה (שנהר, עמ' 215).
- "הדבר שפורסם היה אמת" - התנאי הראשון, כאמור, לתחולת הגנת אמת הפרסום, הוא "שהדבר שפורסם היה אמת". מרכיב זה נוגע למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שהיא מוכחת באמצעות הראיות המובאות במשפט [(שנהר, עמ' 217; ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 857 (1995) (להלן: ע"א קראוס)].
- בפסק הדין המקיף דנ"א דיין, שהוא פסק הדין העדכני ביותר שיצא מבית משפט זה בנושא הגנת ה"אמת בפרסום", דן בית משפט זה במספר סוגיות עקרוניות הנוגעות להגנה זו. בין היתר, נדונה השאלה מהי ה"אמת" שביחס אליה נבחנת אמיתותו של הפרסום. בעוד שבפסק הדין בערעור [ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך [פורסם בנבו](8.2.2012)] סברה דעת הרוב, כי האמת שביחס אליה נבחנת אמיתות הפרסום היא ה"אמת לשעתה", הרי שדעת הרוב בדנ"א דיין קבעה כי האמת היא אחת, ואם בדיעבד מתברר כי העובדות שפורסמו אינן משקפות את המציאות כפי שהייתה בעת הפרסום (גם אם באותה עת אותה מציאות לא הייתה ידועה למפרסם, מסיבות שונות), הרי שלא תעמוד למפרסם הגנה זו. זאת, להבדיל ממצב שבו האמת העובדתית השתנתה בין מועד הפרסום לבין מועד בחינת הדברים לצורך קיומה של
--- סוף עמוד 12 ---