הרשות גורסת, כי החלטתה הינה היא נכונה סבירה ומידתית ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית הדין.
--- סוף עמוד 4 ---
הכרעה
- תחילה, יש להדגיש כי העיסוק כלשכה פרטית אינו עניין של מה בכך והוא מצריך הסדרה ופיקוח קפדניים של המדינה בכובעה כרגולטור. למרות שעיסוק זה אינו כרוך בהעסקת עובדים, אלא בתיווך בין העובדים הזרים לבין ציבור הנזקקים לשירותיהם בלבד, עיסוקה של לשכה פרטית ובפרט כשמדובר בעבודת סיעוד, הוא תיווך בין שתי אוכלוסיות חלשות הזקוקות למרב ההגנה. מכאן ברורה חובתה של המדינה להגן הן על ציבור הנזקקים לשירותי העובדים והן על העובדים עצמם, ולכן מותנה משלח יד זה בקבלת רישיון (ע"ב (ארצי) 55/09 שרון שמש - שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בפס' 5, (11.5.09); ע"ב (ארצי) 29/08 איתנית עובדים זרים לסיעוד בע"מ - מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בפס' 13, (26.5.09); ע"ב (ארצי) 65/09 נירה לוי - מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בפס' 18, (23.8.09)).
- הוראות סעיף 63א לחוק שירות התעסוקה קובעות את התנאים למתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית. וכך הן קובעות:
"(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) ...
(2) ...
(3) מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל ענין באחד מהם, לא הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין מבקש הרישיון ראוי לעסוק כלשכה פרטית;
(4) בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות להלן כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו, או בעל ענין באחד מהם:
(א) אי חידוש רישיון, ביטולו, התנאתו בתנאים או סיוגו לפי הוראות סעיפים ׁ63ׁ (ב) או 68 (א);
(ב) הוצאת צו סגירה לפי הוראות סעיף 68א;
--- סוף עמוד 5 ---
(ג) אי חידוש רישיון, ביטולו או סיוגו לפי הוראות סעיפים 2(ג) או 6(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996".
- הוראות סעיף 63א מאפשרות שלא ליתן רישיון עיסוק תוך שהן מתייחסות לעבר קודם של מבקש הרישיון בשני מסלולים שונים - בעוד סעיף 63א(א)(3) עניינו הגבלה על רקע הרשעה בפלילים, סעיף 63א(א)(4) עניינו הגבלה על רקע החלטה או פעולה מינהלית שננקטה כלפי מבקש הרישיון.
בעוד שאי מתן רישיון על רקע הגבלה מינהלית מוגבל לפעולה שנעשתה בשלוש שנים שקדמו לבקשה, הסעיף בדבר אי מתן רישיון על רקע הרשעה פלילית אינו תוחם בזמן את תקופת האיסור. לטענת הרשות, יש להעמיד תקופה זו על חמש שנים ממועד ההרשעה וזאת בהתאמה לרוח הוראות סעיף 3(א)(3) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם) הקובעות כי כל עוד לא חלפו חמש שנים ממועד ההרשעה לא יינתן רישיון לעסוק כקבלן כח אדם.