מכאן, לטענת הרשות, רשאי השר לשקול ליתן רישיון והיתר רק בחלוף חמש שנים ממועד ההרשעה ובהתחשב בנסיבות ובחומרת העבירה שבה הורשע מבקש הרישיון. לעמדתה, משביום 13.12.09 הורשע המערער בעבירות חמורות על חוק עובדים זרים וחוק העונשין, התשל"ז-1977, שבעקבותיה נדון למאסר בפועל במשך ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות החל מיום 14.4.10, לשלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ולקנס בסך של 20,000 ₪, הרי שאין ספק כי אין הוא ראוי לעסוק כבעל תפקיד בכיר או בעל עניין בלשכה פרטית ומכל מקום רשאית הייתה לעכב את מתן הרישיון למשך חמש שנים וזאת בנוסף לתקופה מכוח ההגבלה המינהלית. לעמדת הרשות, מדובר בפרשנות סבירה ומידתית.
- במהלך הדיון הציע בית הדין לצדדים כדלקמן:
"לאור העובדה שרישיונה של החברה שבבעלותו של המערער הותלה ביום 02/06/08 ומשהורשע המערער בגין אותם מעשים שבשלם הותלה רישיון החברה, מוצע להביא בחשבון את תקופת ההתליה
--- סוף עמוד 6 ---
בחישוב תקופת השלילה באופן שהמערער יוכל להגיש בקשה חדשה לקבלת היתר החל מיום 02/06/13".
- שני הצדדים כאחד דחו את הצעת בית הדין. הרשות סברה, כי מטרת החוק הייתה לקבוע הוראות רחבות ומחמירות בדבר התנאים במתן רישיון לעסוק כלשכה פרטית, על מנת לוודא כי השירות בתחום תיווך עבודה של עובדים זרים יינתן על ידי גופים ובעלי תפקידים מיומנים ואחראיים המקיימים את התנאים הנדרשים בחוק. לעמדתה, לא ניתן למנות בתקופת חמש השנים מיום ההרשעה הפלילית את התקופה שמיום הגשת כתב האישום הפלילי שבשלו הופעלה כלפי המערער סמכות מינהלית. מכאן, טוענת הרשות, משהורשע המערער בפלילים ביום 13.12.09 יש למנות את חמש השנים ממועד זה ובכל מקרה לא יעלה פרק הזמן המקסימלי המתייחס לאותו הליך על שמונה שנים במצטבר. הרשות הוסיפה וטענה כי מדברי המערער בפני בית הדין ניתן ללמוד גם כי הפר את תנאי האיסור בתקופת הצינון וכי עסק בתיווך ללא רישיון.
לעמדת המערער, סעיף 63א לחוק נוקט בתקופה מקסימלית של שלוש שנים לשלילת היתר. לדבריו, אין יסוד להשוואה אותה עושה הרשות להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם שכן בשונה מחברות אלה, המעסיקות עובדים באופן ישיר, לשכה פרטית משמשת כמתווכת בלבד ועל כן הועמדה תקופת הצינון על שלוש שנים בלבד. המערער טוען, כי המשיבה פרסמה את המכרז ברוח זו ולא הייתה רשאית לשנות תנאים אלה בדיעבד.