--- סוף עמוד 12 ---
בפנינו ציין המערער כך: "לא נגעתי ולא עסקתי בשום דבר שקשור להשמת עובדים זרים או השמת מעסיקים כאלו או אחרים, שום פעילות, לא תיווך חלילה. ... מה שכן עשיתי, זהשהסתובבתי בבתי חולים והייתי מציע לאותם אנשים שנראו לי סיעודיים שמגיע להם זכויות, והמלצתי להם על חברות כאלה ואחרות. מעולם לא יצרתי קשר בין המטופל סיעודי לחברה, או של השמת עובדים זרים או החברה הסיעודית. הפרנסה הייתה על ידי קבלת עמלות מהחברה על האנשים ששלחתי להם. אבל לא היה לי מגע של תיווך ולא המלצתי בהכרח על חברה כזאת או אחרת."
התנהלות זו אינה רלוונטית לתקופה הנדונה בפנינו ואין בדברים שאמר המערער כדי להשליך על החלטתנו כאן. ככל שיש להן משקל הרי שהמקום לבחנם הוא על ידי הרשות בבואה לבחון את הבקשה החדשה המוגשת על ידי המערער.
- באשר לטענתו של המערער לפיצוי כספי, לא מצאנו כל יסוד לטענה זו. משקבענו כי לא נפל פגם בהתנהלות הרשות ובשיקוליה, אין מקום לתביעתו הכספית של המערער ודינה להידחות.
--- סוף עמוד 13 ---
השופטת לאה גליקסמן:
- אני מסכימה עם חברתי, השופטת יעל אנגלברג- שהם, כי לא נפל פגם בשיקוליה של המשיבה בהחלטתה לסרב ליתן בידי המערער רישיון להפעלת לשכה פרטית, וכי אין לפסוק למערער פיצוי בגין אבדן רווחים בשל העיכוב במתן ההיתר. אולם, חולקת אני על דעתה של חברתי בעניין משך תקופת ההגבלה של המערער להגשת בקשה לקבלת רישיון להפעלת לשכה פרטית, ואני סבורה כי היא עומדת על פרק זמן של חמש שנים ממועד ההרשעה ולא חמש שנים ממועד ההתליה המנהלית. זאת, מנימוקים שאפרט להלן.
- 2.הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) הן כמפורט להלן:
"63 רישיון
(א) ...
(ב) ....
(ג) רישיון לפי סעיף זה ניתן לחדש לתקופות נוספות של שנה בכל פעם, ורשאי השר, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לחדשו לתקופה הקצרה משנה או לתקופה שאינה עולה על שלוש שנים; סבר השר שאין לחדש רישיון או שיש לחדשו לתקופה הקצרה משנה, יודיע לבעל הרישיון בכתב את נימוקיו לכך ויתן לו הזדמנות להביא את טענותיו לפניו לפני מתן החלטתו; לא הודיע השר כאמור, יתחדש הרישיון לתקופה נוספת של שנה, בכל פעם.
63א תנאים למתן רישיון
(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם כן התקיימו כל אלה: