הנה כי כן, הגבלה של חמש שנים היא הגבלה מידתית שאינה מהווה פגיעה העולה על הנדרש והמשקפת את היחס הראוי בין חופש העיסוק של המערער לבין ההגנה על אוכלוסיות העובדים הזרים והנזקקים לשירותם תוך פיקוח והקפדה על קיום הכללים המאפשרים מתן רישיון ללשכה פרטית. בהחלטת המדינה בעניין זה לא נפל כל פגם.
- סוגיה נוספת שאליה עלינו להידרש היא - האם רשאית הרשות להוסיף הגבלה על הגבלה. היינו, האם מקום שבו התלתה המדינה רישיונו של אדם במסגרת ההליך המינהלי ובבד בבד או בסמוך לאחר מכן, ננקט כנגדו הליך פלילי אשר מטבע הדברים אורך זמן רב יותר, האם רשאית היא לקבוע שאין לקחת בחשבון את תקופת ההתליה המינהלית ולהוסיף עליה את תקופת ההגבלה על רקע הרשעתו בפליליים כאשר מדובר באותו עניין העומד ביסוד ההליכים. לא מצאתי לקבל את עמדת המדינה בעניין זה.
ויודגש, אמנם "הביקורת השיפוטית על החלטת המנהלת [מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה - .י.א.ש.] נערכת על פי כללי המשפט המנהלי, וכי בית הדין לא ימיר את שיקול דעתה של המנהלת בשיקול דעתו. בית הדין יבחן אך 'האם ההחלטה מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה הסמכות וכי היא מצויה במתחם הסבירות, הינה מידתית, אינה מונעת משיקולים זרים ועוד" (ע"ב (ארצי) 65/09 נירה לוי - מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בפס' 18, 23.8.09). אך בענייננו, מצאתי כי עמדת המדינה אינה מידתית, חורגת ממתחם הסבירות ועל כן מצדיקה את התערבותנו. ואבהיר.
- לא יכול להיות חולק שנקיטה במסלול פלילי היא חמורה יותר מנקיטה במסלול המינהלי. כמו כן, אין חולק כי ההשלכות ההליך הפלילי חמורות יותר. סעיף 63א(א)(3) נותן בידי הרשות כוח להגביל את חופש העיסוק לעסוק כלשכה פרטית. עם זאת, כפי שהובהר לעיל וכעולה מעמדת המדינה עצמה, הגבלה זו צריך שתיעשה במידתיות.
--- סוף עמוד 11 ---
לעמדתי, בדומה להוראות החלות במישור הפלילי עת נעצר אדם בטרם משפט והוא עצור עד תום ההליכים, בעת גזירת העונש מקובל לקחת בחשבון את תקופת מעצרו על מנת שלא לפגוע בחירותו של אדם באופן העולה על הנדרש (ע"פ 5760/14 פלוני נ' מדינת ישראל, 21.5.15). כך גם נעשה בעת שנשלל רישיון נהיגה של אדם על ידי קצין משטרה בהליך מינהלי ולאחר מכן נשלל הרישיון בהליך פלילי בגין אותו מעשה, נלקחת בחשבון השלילה המינהלית (עת"מ (חיפה) 24348-11-15 גינאדי גלקוב נ' מדינת ישראל, רשות הרישוי, 23.12.15).
- ובהשלכה לענייננו. ההתליה המינהלית הננקטת כנגד אדם מהווה פעולת מנע על בסיס החלטה מינהלית. משהורשע אדם במסגרת הליך פלילי בגין אותו מעשה, והרשות מבקשת לנקוט בהתליה על בסיס אותו מעשה, לא ניתן להתעלם מהתקופה שבה נשא בהתליה המינהלית בגין המעשה. הגם שההתליה מכוח סעיף 63א(א)(3) אינה נעשית במסגרת ההליך הפלילי, אין חולק שהיא תוצאה שלו. על כן בדרך של היקש או אפילו משום קל וחומר (שאם בענישה פלילית קיימת התחשבות ב"ענישה המינהלית" וודאי שיש לעשות כן בפעולה מינהלית), יש לעמדתי לקבוע כי אין להחיל את ההתליה באופן מצטבר אלא באופן חופף. העדר התחשבות ב"ענישה המינהלית" סותרת את הכללים המקובלים של ההליך הפלילי המורה כי לא ניתן לשאת ב"עונש כפול" בגין אותו מעשה ואף אינה לוקחת בחשבון כי מועד ההרשעה יכול ויהא זמן רב לאחר מועד הגשת כתב האישום וביצוע ההתליה המנהלית.
העולה מן האמור, כי לא ניתן לקבוע תקופת התליה מקסימלית מצטברת וככל שבוחרת הרשות להגביל את מתן הרישיון על בסיס הליך פלילי, לא תעלה הגבלה זו על תקופה של חמש שנים.
- יודגש שתום תקופת המניעות אין משמעותה שהרישיון ניתן באופן אוטומטי ועל המבקש לקבל רישיון לחזור ולהגיש בקשה חדשה ולעמוד מחדש בכל התנאים הקבועים בחוק. גם במקרה זה, שיקול הדעת אם ליתן למבקש רישיון, אם לאו, נתון בידי הרשות אשר חוזרת ושוקלת את מכלול הנתונים העומדים בפניה, לרבות התנהלותו של המבקש את הרישיון.
בענייננו, טענה הרשות כי מדברי המערער עצמו במהלך הדיון עולה כי הפר את האיסור המוטל עליו.