ויפים הדברים לענייננו.
--- סוף עמוד 9 ---
- לפיכך, יש לבחון מה היא אותה מידה ראויה "שאינה עולה על הנדרש". המדינה מבקשת ללמוד זאת בהיקש מחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם אשר בהוראות סעיף 3(א)(3)לחוק זה, במקרה של הרשעה בפלילים, מעמידות את תקופת ההגבלה על חמש שנים ממועד ההרשעה. המערער מנגד טוען, כי בהיות קבלני כוח אדם בעלי זיקה ישירה של יחסי עובד מעסיק עם העובדים הזרים, יש לנקוט כלפיהם ביתר חומרה שאינה סבירה כאשר מדובר בלשכות פרטיות. לא מצאנו לקבל את טענת המערער.
הן קבלני כוח אדם והן בעלי תפקידים בלשכות פרטיות עוסקים באוכלוסייה שמטבעה היא אוכלוסייה מוחלשת הנזקקת להגנה. חובתה של המדינה היא להגן על עובדים אלה, אשר היא בעלת עניין בהעסקתם, לאורך כל שרשרת ההתקשרויות. בעניין זה, לא מצאנו מקום להבחין בין קבלני כוח אדם לבין בעלי תפקידים בלשכות פרטיות, מה גם שהגורם המנהלי המוסמך על פי חוק ליתן את הרישיון לעסוק כלשכה פרטית וכקבלן כוח אדם תוך בחינת התנאים לנתינתו הוא אותו הגורם (ראו ע"ב (ארצי) 1/06 נורמה כ"א בע"מ - מדינת ישראל, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פס' 7-9, 7.2.08).
- זאת ועוד, הגבלה המבוססת על הליך מינהלי שהוא בעל חומרה פחותה מזו של הליך פלילי הועמדה על שלוש שנים. לו סבר המחוקק כי יש להחיל את אותה הגבלה גם במסלול הפלילי, היה קובע זאת במפורש. המחוקק לא קבע תקופה מוגדרת ועל פניו עולה מהוראות החוק כי אדם שהורשע לא יהא זכאי לעסוק כלשכה פרטית. אולם, משהוראות הסעיף אינן מגדירות את העבירות הספציפיות העומדות בבסיס הגבלת העיסוק והותירו זאת להחלטת הרשות, נתן המחוקק בידי הרשות את הסמכות לקבוע את מידת ההגבלה וזאת, ככל החלטה מינהלית, במגבלות המידתיות והסבירות. משענייננו בפגיעה בחופש העיסוק שהוא מזכויות היסוד ומשחייבים אנו לצמצם את הפגיעה למידה שאינה עולה על הנדרש, יש יסוד לעמדת המדינה כי יש לתחום בזמן את ההגבלה להגשת הבקשה.
יפים לעניין זה דברי בג"ץ בפרשת קווי זהב שלפיהם:
"גם אם הפגיעה בחופש העיסוק של העותרות הייתה נתמכת על-ידי שיקולים ענייניים ומבוססת על תשתית ראויה של עובדות, עדיין צריך היה לדרוש מן המשיבה כי הפגיעה תהיה רק במידה הראויה, כלומר, במידה שאינה
--- סוף עמוד 10 ---
עולה על הנדרש. דרישה כזאת משקפת את היחס הראוי בין אמצעי לבין המטרה: אל לה לרשות מינהלית לנקוט אמצעי שפגיעתו קשה מעבר לנדרש כדי להשיג את המטרה. זוהי דרישת המידתיות (proportionality)" (בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פד"י מח(5) 412, 435 (1994)).