האיזון בין זכויות מתנגשות באספקלריה של פיסקת ההגבלה מקפל אל תוכו את דרישותיו של המשפט המינהלי, ומספק אמת מידה גם לדרישת הסבירות המינהלית במקום שהפעולה השלטונית כרוכה בפגיעה בזכות אדם" (בג"ץ 7311/02 האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' עיריית באר שבע, פס' 15, 22.6.2011).
--- סוף עמוד 8 ---
- אין משמעות הדבר כי לא ניתן להגביל עיסוקו של אדם אלא שהגבלה זו צריכה להיות "לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". המחוקק בחר שלא לקבוע תקופת הגבלה בנסיבות של הרשעה בפליליים ולכאורה מלשון מסעיף 63א(א)(3) ניתן ללמוד כי מעת שהורשע אדם בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה ונסיבותיה אין הוא רשאי לעסוק כלשכה פרטית, לעולם לא יהא זכאי לרישיון. אלא שגם הרשות מסכימה כי אין מדובר בהגבלה ללא גבול וכי על תקופת ההגבלה להיות מידתית וסבירה. הדברים נלמדים בהיקש גם מההוראות הכלליות העומדות ביסוד ובתכלית חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981. שם נאמר בהקשר לחוק זה:
"תכליתן העיקרית של הוראות-החוק האמורות (חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים - י.א.ש.) היא לאפשר לאדם שהורשע בפלילים, נשא את עונשו ולא שב לבצע מעשי עבירה בחלוף פרק-הזמן הקבוע בחוק, להשתלב בחברה כשווה בין שווים ולעסוק במקצועות שנחסמו בפניו בעבר בשל הרשעתו בפלילים.
רעיון השיבה למוטב והרהביליטציה הם רעיונות אוניברסליים המוכרים בכל חברה בת-תרבות, והם נותנים ביטוי לזכותו של אדם לכבוד בהיבטיה השונים. הוראות חוק המרשם הפלילי מושפעות ברוחן ובמגמתן גם מעקרון התשובה בעולמה של היהדות כפי שעולה משמו של החוק: 'תקנת השבים'. העיקרון הבסיסי של הלכות תקנת השבים במשפט העברי הוא כי פרט לעניינים יוצאים מן הכלל, אין לפקוד אדם על חטאו עד אין קץ אלא יש לעודדו לתקן את דרכיו ולהקל עליו לשוב בתשובה [...]
זכות חוקתית נוספת הזוכה להגנה במסגרת הסדר ההתיישנות והמחיקה של ההרשעות, היא זכותו של עבריין שריצה את עונשו לחופש עיסוק ובלבד ששב למוטב [...]
התפיסה עליה מושתת חוק המרשם הפלילי בהקשר זה הינה כי לגורם הזמן עשויה להיות השפעה מתקנת או, למצער, ממתנת: ככל שחולפות השנים מעת ביצוע העבירה כך נמוג זיהויו של האיש עם העבירה אותה ביצע ועם הפסול המוסרי שדבק במעשיו ולפיכך ראוי לאפשר לו לעסוק במקצועות שנחסמו בפניו בשל עברו הפלילי" (דנ"פ 9384/07 מוחמד אל נסאסרה נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל, הועד המרכזי, 15.11.04, סעיפים 24-27 לפסק הדין; ההדגשה שלי - י.א.ש.).