נד. תביעת שחר זבארו (ת"ק 65008-09-16, הוגש בסיוע ספאם אוף): הנתבעת לא הכירה בהודעה שנתקבלה ביום 2.2.2016 מהמספר החמישי. מצאתי לנכון להכיר בה מהטעמים שצוינו בנוגע לתובע עזרא. יצוין, כי בכתב התביעה נכתב כי ההודעה נתקבלה ביום 2.9.2016, ואולם עיון בראיה מעלה כי התאריך הינו 2.2.2016.
נה. תביעת מירית בראל (ת"ק 68324-09-16, הוגש בסיוע ספאם אוף): הנתבעת לא הכירה בהודעה שנתקבלה ביום 11.1.2016 מהמספר החמישי. מצאתי לנכון להכיר בה מהטעמים שצוינו בנוגע לתובע עזרא.
נו. תביעת אלכס קרפך (ת"ק 28748-10-16, הוגש בסיוע ספאם אוף): הנתבעת לא הכירה באחריותה לשתי הודעות שנתקבלו בימים 8.3.2015 ו-8.5.2015. אעיר, כי אף שהפרוטוקול
--- סוף עמוד 16 ---
מציין, כי הודעות אלו נתקבלו מהמספר החמישי, הראיות מצביעות על כך שנתקבלו מהמספר הארבעה עשר. מצאתי לנכון להכיר בהודעות אלו, מהטעמים שצוינו בנוגע לתובעת לנגבורד.
נז. תביעת עומר טל (ת"ק 8595-03-16): הנתבעת הכירה בהודעה שנתקבלה ביום 12.8.2015 מהמספר הרביעי.
נח. תביעת זיו כהן (ת"ק 37961-04-16, הוגש בסיוע ספאם אוף): הנתבעת אישרה בכתב הגנתה כי נשלחה הודעה מטעמה לתובע זה ביום 11.2.2016 מהמספר החמישי. לשיטתה, זה נרשם אצלה לקבלת דברי פרסומת. אישור זה לא נמצא אצלה, ועל כן התמקדה הנתבעת, במסגרת כתב ההגנה, בסוגיית גובה הפיצוי.
נט. תביעת נעם סלם (ת"ק 57183-03-16, הוגש בסיוע ספאם אוף): הנתבעת לא הכירה בהודעה שנתקבלה ביום 27.1.2016 מהמספר החמישי. מצאתי לנכון להכיר בה מהטעמים שצוינו בנוגע לתובע עזרא.
ס. תביעת אורי סטולר (ת"ק 57457-02-16): הנתבעת לא חלקה על כך ששתי הודעות שנשלחו לתובע בימים 2.2.2016 ו-21.2.2016 מהמספר החמישי נשלחו מטעמה – האחרונה בהן נשלחה לאחר משלוח הודעת סירוב (אף כי המסר הפרסומי לא הציע אפשרות לשליחתה). הנתבעת אמנם טענה כי התובע נרשם אצלה לקבל דברי פרסומת, אך לא הביאה ראיות לכך ואף לא חזרה על דברים אלה במהלך הדיון, במקביל לאמירתה הכללית לפיה אין בידה להצביע על הסכמתו של מי מהתובעים לשליחת דברי פרסומת.
- לסיכום פרק זה: אני מוצאת, לגבי כל אחת ואחת מההודעות שנשלחו כי הגרסה המסתברת, ואף מעבר לכך, היא כי ההודעות נועדו לפרסם את שירותי הנתבעת, וזאת מהטעמים שצוינו לעיל הן באופן כללי בנוגע למכלול התביעות שלפניי, הן באופן פרטני, לגבי כל תובע ותובע.
פרק שלישי: האם שליחת ההודעות נעשתה ביודעין?
- כעולה מהאמור לעיל, קביעתי היא, כי ההודעות נועדו לפרסם את שירותי הנתבעת ונשלחו בניגוד להוראות החוק. אלא שעל פי הדין לא די בכך על מנת לחייבה באחריות לשליחתן.
- בהתאם להוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק, נדרשת "ידיעה" כי דבר הפרסומת שוגר בניגוד לדין.
סעיף 30א(י)(5) לחוק קובע, כי "חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין כאמור בפסקה (1), אלא אם כן הוכיח אחרת...". אלא שחזקה זו חלה על