--- סוף עמוד 45 ---
- אכן, התובעים בסיוע החברה הגיעו לדיונים, המתינו זמן ממושך יחסית, ובמישור העובדתי נקבע כי ההודעות שנתקבלו בידיהם נשלחו בניגוד לדרישות החוק. יחד עם זאת, קביעת פיצוי עבורם אינה עומדת בקנה אחת עם מטרות החוק, ובין היתר תוביל להפחתת סכומו בקשר ליתר התובעים, שאת תביעותיהם מצאתי כמגשימות מטרות אלו.
- שקלתי האם כפי שנעשה בעבר, גם על ידי, לפסוק עבור אותם התובעים פיצוי מופחת, ולקבוע, כי טרם התעצבה ההלכה והתייצבה, אין מקום לפגוע באינטרס ההסתמכות של תובעים אלה, עד כדי איון סכום הפיצוי לגמרי ודחיית תביעתם. ואולם, נקודת המוצא העקרונית היא, כי תחולתה של קביעה נורמטיבית של בית המשפט היא הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית: מכאן ולהבא אך גם לגבי הצדדים בתיק מושא התביעה (ראה פסקה 37 לפסק דינו של כבוד השופט י' ריבלין ופסקה ע"ט לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (25.3.20100)).
- אציין, כי לא מצאתי בפרסומי האתר, כי ספאם אוף עצמה הציפה בפני המבקשים להסתייע בשירותיה את הקשיים שמעלה מעורבותה, קשיים שעלו תחילה בכתבי הטענות של הנתבעות מולן פעלה, אך לאחר מכן – פעמים רבות – בבתי המשפט, עוד טרם הדיון לפניי. יש להצר על כך.
- לסיכום פרק זה: פיצוי על פי החוק מסור לשיקולו של בית המשפט. מצאתי, כי מערך השיקולים, לרבות שיקולי מדיניות כלליים, מחייב הכרה במציאות המשפטית המשתנה עקב פעילות ספאם אוף ולא ניתן להתעלם ממעורבותה, הפוגעת בהליך התביעה הקטנה וביתר המתדיינים המבקשים לעשות בו שימוש. מסקנתי היא כי התביעות בסיועה אינן יעילות, אינן ממלאות אחר מטרת החוק, מובילות להרתעת יתר, לעומס דיונים, ולהפחתת סכום הפיצוי שייקבע לתובעים האחרים. לפיכך, אין לעודד הגשת תביעות אלו בדרך של קביעת פיצוי, אף לא בשיעור נמוך, ודינן להדחות.
פרק שביעי: הפיצוי אותו יש לפסוק ליתר התובעים
- שלושים התובעים שתבעו שלא בסיוע ספאם אוף זכאים לפיצוי. המדובר בתובעים בוקובזה, טל וסטולר, וכן עשרים ושבעה התובעים בת"ק 5579-05-16 ובת"ק 27520-05-16.
- אסקור בתמצית את השיקולים שנדונו לעיל ואדון באיזון שיש לערוך בין כולם, לשם קביעת פיצוי ראוי והולם בנסיבות העניין.
- מחד, מדובר בדברי פרסומת, שנשלחו ללא שם המפרסם, ובכך היקשו על הנמענים לאתר את האחראיים לעוולה. דברי הפרסומת משווקים פעילות שנאסרה בישראל, אם כי בדיעבד, וחלקם נשלח לאחר שלחובת הנתבעת נפסק פיצוי בנוגע להפרת הוראות החוק והדבר לא הרתיעה. הנתבעים לא נטלו אחריות מלאה לשליחת דברי הפרסומת, ואף לא אפשרו קבלת מידע מלא הנוגע להיקף הפעילות האסורה ולרווחים שהופקו ממנה.
--- סוף עמוד 46 ---
- מנגד, פעילות החברה הופסקה, היא עמדה, ועדיין עומדת בפני מספר תביעות רב, ועד כה שילמה סכומים גבוהים כפיצוי. אעיר, כי אין מקום לקבל טענת התובעים כי יש להפחית מהסכומים ששלמה הנתבעת את הסכומים שנפסקו לטובתה בהליכים בהם זכתה, לרבות בעניין דהרי.
- לאחר שקילה, מסקנתי היא כי על הנתבעת לשלם לתובעים אשר קיבלו דבר פרסומת הכולל אפשרות למתן הודעת סירוב סך 550 ש"ח לכל הודעה, ולתובעים אשר קיבלו דבר פרסומת שלא כלל אפשרות כאמור – סך 650 ש"ח לכל הודעה. באשר להבדל זה אעיר, כי ככלל, לטעמי, העדר אפשרות למתן הודעת סירוב מצדיק קביעת הפרש גבוה יותר ממאה שקלים בין דבר פרסומת המכיל אפשרות להסרה, לבין כזה שאינו מכילהּ. אלא שבמקרה דנן, בו יש להפחית את סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם, בשל הפסקת פעילותה ותשלומי העבר, קטן הנפח שניתן לייחס למרכיב זה במסגרת מכלול השיקולים.
- מתוך הסכום בו תחוב הנתבעת לתובעים, יחוב אף הנתבע – עד לגובה 10,000 ש"ח. כפי שצויין לעיל, מצאתי כי אין מניעה להטיל אחריות על הנתבע מכח דיני הנזיקין.
- מניעה אין. טעם רב לפעול כאמור, קיים. אכן, הטלת פיצוי על אדם פרטי עשויה להוביל לפגיעה קשה בו ובמשפחתו (ראה עניין אביטן) אלא שמצאתי כי עדיין נדרשת הרתעת הנתבע עצמו. יחד עם זאת עוצמת הפגיעה משליכה על מידת ההרתעה הנדרשת, ותהווה שקול משמעותי בשיעור הפיצוי שייפסק.
- ראשית, אף כי הנתבע טען כי הפיצוי שהוטל על הנתבעת משולם מכיסו שלו, לא הפנו הנתבעים לכך שבעבר הוטל עליו חיוב עצמאי. הרושם המתקבל כי רוב רובם של פסקי הדין, אם לא כולם, ניתנו כנגד הנתבעת.
- עוד אעיר, כי הנתבע לא התייצב לדיון הראשון, ובמהלכו של השני – ניכר היה מדבריו כי אינו מכיר בחלקו לפרסומים המפרים (עמ' 49). לא התרשמתי כי הנתבע לקח על עצמו אחריות מלאה לפעולות הנתבעת, וכי הפנים את חשיבות מילוי הוראות החוק.
- כיום פועל הנתבע באמצעות חברה אחרת. התובעים העלו שאלות משמעותיות בנוגע לקשר בינה לבין הנתבעת, והנתבע, לבסוף, בחר שלא לפעול להגשת חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט, שייתן מענה לשאלות אלו. נוכח פעילותו הנמשכת עדיין של הנתבע, מצאתי, ביתר שאת, כי יש מקום לחייבו באופן אישי על מנת להרתיעו, לעתיד לבוא, מלהפר הוראות החוק.
--- סוף עמוד 47 ---
- יש להתריע בפני נושאי משרה בחברה אשר הפרה את הוראות החוק, כי הם עשויים לחוב אישית (כמובן, אם יימצא כי מלאו התנאים לכך) מקום בו החברה עצמה הפסיקה פעילותה או הפכה חדלת פירעון. כך יורתעו גורמים שנטלו חלק בביצוע העוולה מלהקים חברה חדשה במסגרתה תתבצע פעילות מפרה נוספת, יימנע מצב בו לא יוכלו הנמענים להיפרע מאיש ותקודם אכיפת החוק.
- יחד עם זאת, מידת ההרתעה הנדרשת בעניינו של הנתבע, פחותה מזו הנדרשת בעניינה של הנתבעת עצמה. ראשית, כאמור, בהטלת החיוב על הפרט עצמו קיים אלמנט מרתיע משמעותי, כשלעצמו. שנית, בניגוד לנתבעת, לא הוכח כי הנתבע חויב בעבר, אישית, בפיצוי לדוגמה.
- מצאתי לנכון לקבוע, כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין, יש מקום לפסוק לתובעים בת"ק 5579-05-16 ובת"ק 27520-05-16 הוצאות משפט נוספות. תובעים אלה העשירו את המצע הראייתי, פעלו לאיסוף ראיות, עמלו בהכנת התביעות, ואף הגישו הבהרות והודעות במהלך המשפט.
- מנגד, לא ניתן להתעלם מהבעייתיות הכרוכה בהשמטת חלק משמעותי, הפועל לזכות הנתבעת, מתכתוב השיחה שנערכה בין נציגיה לבין מר שוורץ. החלק שלא תוכתב כלל אמירה של אותו נציג כי ההודעה לא נשלחה מטעמה של הנתבעת, דבר שאף לא הוזכר מיוזמתו של העד במהלך עדותו.
- ברע"א 9162/16 עזרא נ' הזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017), שניתן גם, כך יש לשער, בעניין שניים מהתובעים בתיק זה (עזרא ואיצקוביץ'), נקבע, כי ניתן להתייחס להתנהלות התובע על כל השלכותיה, החיוביות והשליליות, בקביעת סכום ההוצאות והפיצוי. לחיוב, כאמור, אשקול את תרומת התובעים בתיק זה, כמו גם את המאמץ שהושקע מטעמם בהוכחת תביעה מורכבת זו, ולשלילה – את אותה השמטה, וזאת לאחר שנתתי דעתי לטענה, כי כל מקליט תכתב בעצמו את הקלטת השיחה בה נטל חלק, וכי מר שוורץ אינו אחד מהתובעים בתיק.
- מסקנתי היא, כי יש לפסוק למכלול התובעים בת"ק 5579-05-16 ובת"ק 27520-05-16, הוצאות משפט נוספות בסך של 3,500 ש"ח, שיחולקו ביניהם שווה בשווה, כך שלכל התובעים בתיקים אלה ישולם (בעיגול כלפי מעלה), סך של 130 ש"ח נוספים.
- על הנתבעת לשלם לתובעים, בשל הפרת הוראות החוק, את הסכומים הבאים:
א. לתובעת נצר ישי, בשל ארבע הודעות שכללו אפשרות למתן הודעת סירוב והודעה נוספת, ללא אפשרות כאמור, אני פוסקת סך 2,850 ש"ח וכן 130 ש"ח נוספים ובסך הכל 2,980 ש"ח. הנתבע יחוב, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בחלק מסכום זה, בשיעור של 700 ש"ח.