דיון
- האם רשאי הבעל תפקיד בפירוק חברה לקבל לידיו דיווחים פנימיים שנמסרו על ידי עובד בחברת השקעות לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון והצווים שהותקנו מכוחו? זו השאלה לדיון העומדת בפני.
- לכאורה, שאלה זו הוכרעה על ידי זה מכבר בחיוב, הן בהחלטתי המקורית מיום 31.5.16 והן בהחלטות העוקבות מיום 9.6.16, 13.6.16, ו- 3.7.16, בהן נקבע כי יש למסור את הדיווחים לידי המנהל המיוחד. דא עקא, שכפי שקבעתי בהחלטה נוספת מיום 11.9.16, מאחר והמדובר בהחלטת ביניים בהליך – ניתן לדון בה בשנית ולשנותה בנסיבות המתאימות:
"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה... פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה... אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית" (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פד"י נו(4) 505, 508 (28.5.02)).
אכן, הרף המוטל על אי.בי.אי הינו גבוה, שכן הנסיבות מאז מתן ההחלטה המקורית לא השתנו והטענה העיקרית הינה לטעות בהחלטתי המקורית. עם זאת, במקרה זה נחה דעתי כי המדובר במקרה הנדיר והיוצא דופן בו יש מקום לשנות מההחלטה המקורית. ההחלטה המקורית ניתנה טרם קבלת עמדת הרשות, אשר הינה צד רלוונטי להחלטת הגילוי לאור ההשלכות שיכולות להיות לה על דיווחים עתידיים לפי החוק לאיסור הלבנת הון. עמדת הרשות פרסה בפני בית המשפט את יריעת המחלוקת המלאה והעלתה שיקולים כבדי משקל אשר לא באו לידי ביטוי בטענות הצדדים, טרם ניתנה ההחלטה המקורית - וזאת בשל התנהלותה של אי. בי.אי, אשר מן הראוי היה שמלכתחילה היתה מעלה את הצורך בקבלת עמדת הרשות - ויש בהם כדי להטות את הכף לשינוי אותה החלטה. ואנמק.
- סעיף 288 לפקודת החברות מסמיך את המפרק לזמן אנשים לחקירה ולדרוש מהם הצגת מסמכים הנוגעים לחברה בפירוק, וזאת על מנת "לפצות את המפרק על נחיתותו האינהרנטית במידע לעומת בעלי העניין והמעורבים בעסקי החברה", וכן "לאפשר למפרק בדיקה מהירה ויעילה, ככל האפשר, כדי שיוכל למלא את תפקידו לנהל ביעילות את חיסול עסקי החברה וחלוקת נכסיה בין הנושים" (ציפורה כהן, פירוק חברות, עמ' 325 (2016)). על כן, נקבע כי כאשר בעל התפקיד בפירוק מבקש מסמכים הכף נוטה לטובתו, על מנת להגשים את התכלית ביסוד סמכויות הגילוי והחקירה הנרחבות הנתונות לו. עם זאת, גם בהליכי פירוק לעיתים "זכותו של המפרק לקבלת מסמך פלוני תיסוג מפני זכויות ואינטרסים מוגנים אחרים, לרבות זכותו של צד שלישי לפרטיות ולסודיות בנקאית" (רע"א 4776/13 Milgerd Nominees נ' Donnelly, עמ' 17 (פורסם בנבו) (29.9.13)). המקרה של דיווחים מכח חוק איסור הלבנת הון הינו מקרה מובהק בו על זכותו של בעל התפקיד בפירוק לקבלת מסמכים לסגת מפני התכליות העומדות בבסיס חוק איסור הלבנת הון, ועל כן יש לקבוע כי המנהל המיוחד אינו זכאי לעיין בדיווחים שניתנו על ידי נציגי מגדל מכוח החוק לאיסור הלבנת הון.
- הלבנת הון הינה "עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש. שיטות הלבנת ההון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות שלתהליך מובנה של שימוש במערכות אלה, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים" (דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, ה"ח 2809, כ"ח בניסן התשנ"ט, 14.4.99 עמ' 420).
על רקע ההכרה, כי המדינה לבדה, או המוסדות הפיננסיים לבדם, לא יוכלו להצליח במלחמתם בהלבנת ההון, נחקקו במדינות רבות בעולם - ובכללן בישראל - חוקים אשר מטילים חובות שונות על המערכת הפיננסית ורותמים אותה למלחמה בהלבנת ההון. חובות אלה מנויות בפרק ג' לחוק איסור הלבנת הון, ומטרתם למנוע מהמוסדות הפיננסיים להפוך לכלי בידיהם של מלביני ההון ולחבר אותם למערכת אכיפת החוק באמצעות חובות הדיווח ומסירת המידע (רחל פלאטו-שנער, הסודיות הבנקאית וחובת האמון על מזבח המלחמה בהלבנת ההון – סקירה השוואתית, מאזני משפט ג' – תשס"ה, עמ' 255 (להלן – "פלאטו-שנער"); אבי שקד, איסור הלבנת הון ומימון טרור, עמ' 159 (2015)). חובות דיווח אלה עומדות בבסיסו של החוק לאיסור הלבנת הון: