"בגלל שאחד מהם חייב לי 2 משכורות?". כשנשאל מי הוא אותו בעל חברה התחמק "אני אגיד בבית משפט" (ש' 22-24). גם הפעם התקשה להסביר מדוע אין ברשותו תלושי משכורת. תחילה חזר וטען שאינו יודע מה זה תלוש שכר, בהמשך טען ש"אצלנו הפלסטינאים לא נותנים תלוש משכורת" אך כשנמסר לו שהחברות-המנפיקות הן חברות ישראליות ולא פלסטיניות הסתפק באמירה לפיה לא קיבל תלושים. עוד לא ידע לומר האם המעסיקים דיווחו עבורו לביטוח הלאומי (עמ' 3 ש' 2-10).
- הודעות הנאשם מציגות אפוא תמונה רוויה בקשיים. לאורך מספר חודשים בהם נוהלו חקירותיו וכשהוא מלווה בייעוץ משפטי (ראו למשל ת/3 ש' 18, ת/4א) בחר הנאשם באופן סלקטיבי לאילו שאלות לענות, וכשנתקל בנקודות בעייתיות מבחינתו בחר לעורר את זכות השתיקה, ללקות בחוסר זיכרון, להתחמק ממענה ענייני או להעלות תואנות שונות כרעב וכאב ראש. דבריו בנוגע לחשבוניות מושא האישום נעו בין הכחשה של קשר אליהן, דרך חוסר זיכרון של החשבוניות מושא האישום או שמירה על שתיקה לגביהן, עובר לגרסה לפיה העביר מעטפות ללא ידיעה על תכולתן, וכלה באישור כי מסר את החשבוניות ללקוחות "כשליח". גם גרסתו בנוגע לשיקים שהתקבלו כנגד החשבוניות עברה תהפוכות דומות. חוסר יכולתו לתמוך בראיה כלשהי את טענתו כי עבד כשכיר בחברות ניכר בהודעות אלה, וזאת למרות הזמן שעמד לרשותו להמציא מסמכים ועדים, וכך גם האופי הקלוש של טענותיו אלה כשהוא מתקשה למסור פרטים רלבנטיים ואף לזכור את שמות הבעלים בשירותם כביכול עבד. הודעות אלה מותירות רושם של העדר יכולת של הנאשם להתמודד עם החשדות נגדו, והתחמקויותיו ממענה בדרכים שונות לרבות שמירה סלקטיבית על זכות השתיקה פועלות בנסיבות אלה לחובתו ומחזקות את חומר הראיות נגדו. כפי שאראה עתה, התנהלות דומה המשיכה בעדותו:
עדות הנאשם
- הנאשם העיד עדות ממושכת, דבר שאפשר להתרשם מאופן מסירת הדברים. זה התיישב עם תכני העדות לכדי תמונה של גרסה בלתי מהימנה, רוויה בכזבים. הנאשם העיד בצורה מהוססת ובלתי אחידה, כשהוא נמנע לעיתים קרובות מלהישיר מבט אל השואל או אל בית המשפט. לא אחת השתהה בתשובותיו, בפרט כשנדרש להתמודד עם קשיים עבורו העולים מחומר הראיות, וניכר היה שהוא תר במוחו אחר תשובה "מתאימה". תוכן העדות, כפי שיפורט להלן, הציג ניסיונות כושלים של הנאשם לספק תשובות לראיות נגדו, לרבות טענות "כבושות" וסתירות לרוב. כשחודדו הקשיים בגרסתו, עבר הנאשם לתשובות הנאחזות בחוסר זיכרון, בטענות חוזרות ונשנות לפיהן בחקירותיו לא הבין את החוקרים בשל קשיי שפה, ובהתחמקויות נוספות כגון הפניית השואל לעדים אחרים (בסגנון "תשאלי אותו"). כל זאת בהעדר יכולת לספק מענה הולם.
--- סוף עמוד 32 ---
- את עדותו פתח הנאשם באמירה לפיה הוא "קבלן חפירה מוכר ביהודה ושומרון" ותיאר כיצד פתח את "האחים דהדור הפלסטינית" וביצע באמצעותה לאורך שנים עבודות לרבות עבור "החברה לפיתוח הר חברון", "החברה לפיתוח קרית ארבע", "לישטו" וחברות נוספות. זאת, עד להוראה של הרשות הפלסטינית שמנעה ממנו קבלת חשבוניות "מוקאסה" לעבודות בישובים יהודיים ביהודה ושומרון, שאז נקלע לקושי "היה לנו חובות, היה לנו פועלים, היה לנו אחריות, היה לי גם הרבה משפחות שלא קיבלו את הכסף שלהם... והרבה כסף שהייתי חייב לאנשים ולקוחות שלי חייבים לי כסף..." (פ/191-193). הנאשם טען שבשלב זה החליט שהוא ואחיו יעבדו כשכירים. מבין החברות-המנפיקות, פתח הוא בתיאור העבודה עם "מיזורי" וטען כי סיכם עם חלוואני, בפגישה במשרדו של הנאשם, שהנאשם ואחיו יעבדו עבורו כשכירים תמורת משכורת, וכי חתם עמו חוזה. החוזה, כך טען, נשרף בשריפה במשרדי הנאשם (פ/193 ש' 26-32).
- הבקיעים בגרסה זו ניכרו מראשיתה: כשנשאל מה היה גובה משכורתו ב"מיזורי" התקשה הנאשם לענות. תחילה השיב באופן מהוסס "תלוי בעבודה.. זה היה 9, 10, 13, לחודש, והייתי לוקח, יש עבודה גדולה היה נותן לי עוד אחוז". כשהשאלה חזרה על עצמה השיב תשובה שלא ממין העניין, שהתייחסה לעריכתו של חשבון מול החברה-הלקוחה עבורה בוצעה העבודה "היינו עושים חשבון עם חברה לפיתוח הר חברון". במסגרת זו טען שחלוואני נהג להגיע למשרדו של הנאשם ולמסור לו את כתב הכמויות של העבודות שבוצעו וכי לפי נתונים אלה הגיש הנאשם חשבון ל"חברה לפיתוח הר חברון" (פ/194. ושוב בפ/195 ש' 30 באופן כללי לגבי כל החברות-הלקוחות). זו טענה תמוהה, נוכח גרסת הנאשם עצמו לפיה הוא ניהל את העבודות בשטח כך שלא ברור מדוע חלוואני נדרש לספק לו את נתוניהן. בנוסף סותרת הטענה את עדויות אנשי החברות-הלקוחות שחלקם סיפר, כמובא לעיל, שערך את ההתחשבנות מול הנאשם, ואת דברי הנאשם עצמו בחקירותיו, שבחלקן טען כי אינו יודע מיהו הבעלים של "מיזורי", הכל כמפורט לעיל.
הנאשם הוסיף וטען בעדותו כי לאחר הגשת החשבון ללקוח נהג להתקשר לבעלי החברה המנפיקה "שירשמו לי חשבונית", אותה קיבל מהבעלים ביאטה או במקום העבודה ואותה העביר לחברה-הלקוחה וקיבל ממנה שיק (פ/195-196). בהמשך עדותו הציג גרסה שונה, לפיה מסר רק חלק מהחשבוניות ואילו בעלי החברות הגיעו ללקוחות למסור את היתר, אך כשהתבקש להעמיק בה חזר בו מגרסה זו ואישר שהוא מסר את החשבוניות (פ/226-227, בפרט שורה 18). טענות אלה שלו סותרות גרסאות קודמות בהן הכחיש, באופן מלא או חלקי, מסירה של החשבוניות ללקוחות או טען שהעביר "מעטפות" מבלי לדעת את תכנן. הן אף עומדות בניגוד לראיות נוספות דוגמת עדותו של שכטר מ"גינון והשקיה" שציין כי הוא שכתב את החשבוניות של "מיזורי" בנוכחות הנאשם וזאת לבקשת האחרון ותוך-כדי ההתחשבנות הכספית עמו (פ/158), עדותו של פורת לפיה הנאשם החזיק בפנקס חשבוניות