--- סוף עמוד 33 ---
של "מ.פ. עץ" (פ/187), ועדויות מספר של הלקוחות שנסקרו לעיל ולפיהן קיבלו את החשבוניות מן הנאשם.
גרסת הנאשם אינה הולמת את עדויות הלקוחות גם במישורים מהותיים נוספים, כגון בטענתו לפיה בעלי החברות בהן עבד כשכיר לטענתו, כולם ערבים, הגיעו בעצמם לחתום הסכם עם כל אחד מהלקוחות, לרבות שכטר (פ/214 ש' 4). זאת, בעוד ששכטר מסר כי כל ההתנהלות הייתה מול הנאשם שהיווה "בעל הבית" ואשר סיפר לשכטר כי שותפיו בחברות-המנפיקות הם יהודים.
- גם "טענת השריפה" שהציג הנאשם כדי להסביר מדוע אין ברשותו מסמכים לתמוך בטענותיו, בפרט הסכמי העסקה שלכאורה נחתמו בינו לבין החברות-המנפיקות, תוך שהציג קלסר וניירות חרוכים, הייתה בלתי אמינה: הנאשם העיד ביום 1.3.17 וטען שהשריפה ארעה כארבע שנים קודם לכן (פ/202 ש' 15). במקום אחר טען שדובר בשלוש שנים לפני העדות (פ/209 ש' 27). אלא, שהנאשם נחקר בהליך זה מספר פעמים כבר בשנת 2012, היינו טרם המועד בו נקב להתרחשותה של השריפה. בפני חוקריו חזר וטען שברשותו ראיות לבסס את טיעוניו, אך לא הציגן למרות הזדמנויות שניתנו לו ופערי זמן בין החקירות. ה"שריפה" לא יכולה, אפוא, להסביר הימנעות זו. כשהתבקש להסביר מדוע, אפוא, לא הציג את המסמכים להגנתו בשלב החקירה, השיב באופן בלתי משכנע כי לא האמין לחוקריו (פ/210).
התרשמתי כי טענת השריפה שימשה כניסיון כוזב של הנאשם להסביר את אי הצגת המסמכים בבית המשפט, מבלי שחשב מבעוד מועד על סוגיית עיתוי השריפה ביחס למועד חקירתו. יצוין שבד-בבד, כשביקש להציג מסמכים שלסברתו יסייעו לו, טען כי חלק מהמסמכים שרדו בשריפה (ראו להלן לעניין תצלומי השיקים נ/1).
- אופייה הכוזב של עדות הנאשם ניכר גם בטענותיו אודות השימוש שנעשה בשיקים שהתקבלו מהחברות-הלקוחות תמורת העבודות שביצע. כך בשני "ראשים":
- תחילה, הנאשם אישר בעדותו כי פרט שיקים שהתקבלו מהחברות-הלקוחות ושנרשמו שלא "למוטב בלבד" אצל החלפן דוגה. עוד אישר שלצורך זה השתמש בשירותיהם של נהגי המוניות טויטו ושמואלי, חתם עבורם על ייפויי כוח, קיבל מידיהם את תמורת השיקים במזומן ושילם עמלה (פ/224 ש' 31-פ/225 ש' 8). כשנשאל מדוע נמנע בחקירותיו מלאשר נתונים אלה באותה צורה, השיב כי לא הבין את השאלות בחקירה (שם). כפי שנראה, טענה זו חזרה ושימשה את הנאשם בעדותו בשורת נושאים, כ"מוצא" לא משכנע ממתן תשובה הולמת.
- כדי להסביר מהלכים אלה שלו בפריטת השיקים טען הנאשם (ראשית לגבי "מיזורי" ובהמשך לגבי כל החברות המנפיקות בהן הועסק כשכיר לטענתו) כי מעסיקיו חסרו
--- סוף עמוד 34 ---