--- סוף עמוד 35 ---
על רקע זה, לא ניתן לקבל את הסברי הנאשם לפעולותיו מול דוגה. התרשמתי כי מדובר בהמצאה כוזבת ומאוחרת של הנאשם, בניסיון להסביר את ראיות התביעה.
- מכאן ל"ראש" השני בטענות הנאשם לעניין השימוש בשיקים שהתקבלו תמורת העבודה: לאותה "התאמה" חשודה לה טען, בדרך הפעולה של שלוש החברות-המנפיקות לעניין פריטת שיקים שאינם "למוטב בלבד" אצל החלפן דוגה, מצטרפת "התאמה" חשודה נוספת. כשהנאשם נשאל מה נעשה עם שיקים שהתקבל מהחברות-הלקוחות כנגד החשבוניות שמסר ואשר נרשמו "למוטב בלבד" כך שלא ניתן היה לנכותם אצל חלפן, סיפק הסבר בעייתי: הוא טען כי שיקים אלה הופקדו בידי בעלי החברות-המנפיקות בחשבונות בנק שהיו לחברות בבנקים בחברון וביטא, סיפר שהוא יודע על כך ואף פירט את שמות סניפי הבנק ומיקומם (למשל "יש למיזורי חשבון בבנק בחברון..." פ/196 ש' 10; "לקח אותם נסים חלוואני והפקיד אותם בחשבון שלו בבנק אסכאן ביאטה" פ/201; "לעלי דוויאת. יש לו חשבון בנק בבנק בחברון" פ/200. "בנק אסכאן ביטא ובנק פלסטין נמצא ביטא" פ/214 ש' 21). בהמשך אף הציג תצלומי שיקים שיידונו בהמשך, נ/1, וידע לומר כי בעלי החברות הפקידו שיקים אלה בחשבונות הבנקים שלהם (פ/210 ש' 9).
- בטענה זו קלע הנאשם את עצמו למלכודת שהוסיפה וסבכה אותו. זאת, ראשית, משום שדובר בטענה "כבושה" נוספת. כשהתבקש להסביר מדוע לא הזכירה בחקירותיו ניסה, כדרכו, להיתלות בקשיי שפה ("אולי לא הבנתי שאלה ולא ידעתי לענות...") ובמקביל בטענה לפיה אוים בידי חוקריו (פ/214 ש' 13-15). ניסיונות אלה הותירו רושם בלתי מהימן.
- שנית, משטען הנאשם כי לחברות המנפיקות היו חשבונות בשטחים התעוררה השאלה כיצד הנאשם, שלטענתו הועסק כמנהל עבודה שכיר "בשטח" ולא כאיש כספים בחברות אלה, ושהעיד בנחרצות שלא היה לו כל קשר לחשבונות הבנק של החברות (פ/196 ש' 12, פ/205 ש' 4), ידע כי החברות-המנפיקות בהן הועסק, כולן חברות ישראליות, מנהלות חשבונות בנק בחברון וביאטה דווקא, היכן מנוהלים החשבונות, אילו פעולות בוצעו בחשבונות אלה בקשר עם השיקים הנדונים ומתי בוצעו (הנאשם העיד שבעלי החברות הפקידו את השיקים בתקופה בה עבד באותן חברות – פ/214 ש' 11).
הנאשם לא הצליח לספק הסבר הולם לידיעותיו אלה. בנסותו לעשות כן כשל שוב ושוב: תחילה טען כי בזמן אמת לא ידע דבר על החשבונות ורק בדיעבד, לאחר שנחקר ברשויות המס, "לקחתי שומות ממע"מ ושאלתי, איפה היו השיקים". כשנשאל כיצד בדק טען שהלך לסניפי הבנק "ובדקתי לפי עוסק מורשה, אמרו לי יש חשבון אבל לא יכולים להגיד פרטים...". בהמשך טען כי בזמן אמת ראה את בעלי החברות בבנקים אך לא ידע על החשבונות (פ/205). כשנשאל מדוע ששלושה בעלי חברות ישראליות, שהם תושבי ישראל בעצמם, יבחרו לפתוח חשבונות בנק לחברות אלה דווקא בבנקים בחברון (ויוזכר: במיקום הקרוב למגורי הנאשם), התחמק "את יכולה לשאול אותו" (פ/210 ש' 31). כשנשאל מדוע לא הזכיר בחקירותיו שראה את בעלי