הפעולה האחרונה ביצע הנאשם בכרטסת על שמו הפרטי (ולא על שם החברה) ותוך שהוא נוטל את כספי הפירעון.
- כל אלה לא מאפשרים לקבל את טענות הנאשם אודות החשבונות בשטחים כבסיס להגנתו. עצם קיום החשבונות אינו מסייע לנאשם. כשם שניתן היה לשנות את רישומי רשם החברות בנוגע לאחת החברות המנפיקות, להתחזות בשמם של בעלי החברות המנפיקות בפני הלקוחות ולהציג לאחרונים את מסמכי החברות, ניתן היה גם לפתוח חשבונות בנק על שם החברות באותם סניפים בשטחים.
הסוגיה לא רק שלא מסייעת לנאשם, אלא מוסיפה ומגבירה את עצמת הראיות נגדו: מכלול האלמנטים שצוינו לעיל, ובראשם ידיעתו של הנאשם על עצם החשבונות ועל הפקדת השיקים "למוטב בלבד", כזביו הבולטים בניסיון לספק הסבר לידיעה זו, והאלמנטים הקושרים פעילות זו אליו: הן בקבלת השיקים מהלקוחות שנעשתה על ידו והן במיקום הסניפים בסמוך למקום מגוריו ובמרחק מבעלי החברות הישראליות – כל אלה מוסיפים וקושרים את הנאשם לפעילות הנדונה ולמהלכים שבוצעו על מנת להסוות את טיב הפעילות בחשבוניות הכוזבות ולקבל את התמורה ששולמה כנגד חשבוניות אלה.
- בהקשר זה אציין כי הנאשם קיבל, לבקשתו, זימון לאנשי הבנקים הפלסטינים להתייצב לעדות ולהביא עמם מסמכים (החלטה מיום 26.2.17). הם לא התייצבו. בעדותו טען הנאשם כי נאמר לו שנדרש צו של בית משפט פלסטיני, שיינתן רק בהצגת מסמך מבית המשפט בישראל שאת טיבו התקשה להסביר (כזכור, החלטה שיפוטית כבר סופקה לו). לא התרשמתי מאמינותה של טענה זו, ולעניין זה אסתפק בהפניה לחילופי הדברים בפ/211-212 ולשימוש שעשה הנאשם בטענה זו במהלך התחמקויותיו ממענה לשאלה אודות מקור ידיעתו על חשבונות הבנקים והפקדת השיקים בהם. עוד אציין כי בתום חילופי הדברים הפניתי את הטיפול בנושא לב"כ הנאשם (פ/212 ש' 4). זו לא הגישה בקשה כלשהי בנושא. והעיקר: נוכח המסקנות לעיל, גם אם היו מוגשים תדפיסים של חשבונות על שם החברות-המנפיקות או ראיות אחרות כי נוהלו חשבונות על שמן בבנקים בשטחים, לא היה בכך משום חידוש מפתיע ו-ודאי שלא היה בכך להועיל לנאשם.
- הנאשם הוסיף והקשה את גרסתו האמורה כאשר ניסה לתמוך בה באמצעות הצגה של תצלומי שיקים שלטענתו העביר לבעלי החברות (נ/1). התמיהה מדוע תצלומים אלה מצויים ברשותו (אזכיר שוב שלטענתו שימש כ"איש שטח" באותן חברות), מדוע צילם שיקים שלא יועדו לו ומדוע שמר את הצילומים לאורך שנים, הניבה שורה לא אחידה של הסברים. תחילה טען ש"אנחנו עובדים באמינות עם כל האנשים, לוקחים ניירות מחזירים ניירות". בהמשך מסר כי ניהל במשרדו קלסר לכל חברה, ושמר "כל נייר שאני משתמש בו" הגם שחלקם נשרפו בשריפה במשרדו לה טען כאמור. בהמשך השיב כי שמר את המסמכים משום ש"הבן אדם חשוף בכל רגע נתון למוות. האנשים שבאים אחריו שידעו את ההתחייבויות שלו ואת כל הניירות שלו".
--- סוף עמוד 38 ---